כשהייתי קטנה הייתי ממש בוכה ועושה סצינות, בהמשך כבר הייתי שולטת על זה אבל מאוד מפחדת ואפילו מתעלפת, הבנתי שהמראה של הדם גורם לי לזה. בשלב מסוים בחיים הייתי צריכה לעשות בדיקות דם כל חודשיים אז הייתי חייבת להתאפס על עצמי. זה אומר לשתות הרבה מים כדי שהבדיקה תהיה קלה ומהירה, לא להסתכל בשום אופן, ופשוט לנסות להרגיע את עצמי, לא הייתה ברירה אחרת. גם היום קשה לי אבל אני אומרת לעצמי שחייב, מזהירה את האחות שקשה לי עם בדיקות ולרוב הן עדינות ואמפתיות לזה. אין לי פתרון קסם להציע ושוב, גם לי עדיין (בת 32) קשה עם זה מאוד אבל בסופו של דבר זה עניין של דקה פעם בכמה חודשים - אוגרים כוחות ועוברים את זה, אז לא נורא שזה לא באמת להתגבר על הפחד ובפעם הבאה זה יחזור - כל פעם צעד צעד.

אבל את יודעת זה לא עושה כלום ואת תמיד בסדר אחרי הבדיקה זה דקירה לשנייה ובאמת לא מרגישים אותה ממליצה לך פשוט לא להתייחס לזה יותר מדי תפנקי את עצמך וככה ״תעבדי״ על עצמך כל פעם שאת יוצאת מבדיקת דם תעשי משהו שאת אוהבת תלכי לקנות קפה בחוץ או גלידה או כל דבר אחר וככה תעבדי על עצמך בזמן הבדיקה תסתכלי הצידה וגם תהיי בפלאפון תראי דברים שאת אוהבת עעושים לך טוב או שתחשבי שאת משתזפת במלדיביים בדיוק מקווה שהבנת אותי 😂❤️