היי, חייבת לשתף ולקבל עצות כנות מהלב אין לי את מי לשתף בעימקי נשמתי לא רוצה לפגוע באף אחד מהסובבים אותי כרגע אז ככה. יש לי שני בנים ב"ה, הייתי עם הגדול בבית עד גיל שנתיים ועם הקטן עד גיל שנה. אני כבר 4 שנים בבית מרגישה חנוקה. אז החלטתי שאמי משנה את החיים שלי. החלטתי לחפש עבודה להיכנס לכושר ולהוריד במשקל שהעלתי עם השנים מאכילות ריגשיות וכו.. נרשמתי לאימונים אישיים ואחרי יומיים התבשרתי שאני בהריון נוסף ב"ה. לא מתוכנן בכלל! בכלל בכלל! לקח לי זמן לעכל את ההריון. והייתי צריכה לבטל את הספורט כי אסור לי בהריונות בגלל הריונות בסיכון וההיסטוריה שלי. זו הייתה תקופה קשה ביני ובין בעלי גם שאם לא ההריוו הזה אז כנראה שהיינו מתגרשים. אז עזבתי את הספורט והתחלתי לחפש עבודה. מצאתי עבודה שאני מרגישה שאני עושה משו עם עצמי. מפעילה את המוח. עבודה עם סמכות ב"ה. אבל לא טוב לי בבית. אני עצובה. עצורה. דכאונית. עצבנית. חסרת בסלנות. כולם סובלים ממני. עד שקיבלתי את ההריון הזה וכ"כ רציתי בת, גיליתי שזה בן. ולא הפסקתי לבכות לבכות על כמה שאני כפוית טובה כלפי השם שנתן לי מתנה פרי בטן שככ הרבה בנות מתחננות לזה ואני בוכה על זה שיש לי עוד בן . אבל זה לא עוזב אותי. גם הריון לא מתוכנן בכלל גם בן גם קושי בבית אני כל היום עם פרצוף תחת כבר לא נמשכת לבעלי. לא רוצה להתקרב אליו. לא רוצה שהוא יגע בי. אפילו לא חיבוק ונשיקה ליטוף כלום. נמש חושבת עם עצמי לפרק את החבילה. ואז מרחמת על הילדים שיגדלו עם הורים גרושים כמו שאני גדלתי וחושבת על איך להסתדר עם 3 קטנים לבד בלי עזרה ואי לפרנס אותם ולא שווה לא לעזוב רק בגלל זה וזה עוד יותר כואב לי שאני נמצאת בגלל חוסר יכולת להסתדר לבד כי אמרתי לעצמי שאני יוצאת לעבוד בשביל שאם ארצה לקום וללכת יהיה לי אפשרות אבל תחלאס אין לי אפשרות אני אומרת לעצמי שאם לא ההריון הזה אז הייתי עוזבת בטוח והיה לי אפשרות איכשהו בשיניים. וכאילו ההריון הזה נכפה עליי ואני עצובה וכועסת על עצמי שאני בגלל חושבת ככה כי קיבלתי מתנה וכמה שאני מגעילה כלפי בןרא עולם. וכול המריבות של הילדים כל הזמן רץ לי בראש רק יהיה לי עוד בן כזה שיריב איתם. אני שבורה. לא מפסיקה לבכות בסתר כשכולם ישנים. לא ישנה בלילות אני ממה עובדת עצות אני חושבת שאני צריכה עזרה נפשית ולא יודעת למי לפנות בבקשה שנשארתן לקרוא עד לפה זה הלב שלי הכי חשוף שיש עם דמעות שחונקות את נשמתי 😭😭💔💔