אשמח לדעתכן על הריב שלי ושל בעלי התארחנו אצל המשפחה המורחבת שלו כמה ימים, אחרי יום שלם מתיש של טיול חזרנו אליהם ובדיוק כולם עמדו לשבת לארוחת צהריים בחצר. איכשהו דעתי הייתה מוסחת לרגע עם התינוק ואני מרימה מבט אל השולחן ורואה את כולם יושבים ואוכלים, בלי מקום פנוי אחד ליד השולחן. אח של בעלי שואל אותו - מה עם אשתך והוא עונה שאני לא רעבה (כי לפני שעתיים אמרתי שאני לא רעבה) מצאתי את עצמי יושבת לבד בצד, עם דמעות בעיניים ובהלם מהסיטואציה ההזויה שכולם סביב שולחן ואני בחוץ כי בעלי לא דאג לי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל - כמה ימים עם המשפחה שלו, חלקם אנשים שאני לא מכירה, בלי טיפת פרטיות, בקושי פיפי עשיתי והיה לי סיוט אבל את כל זה עשיתי כדי לכבד אותו ושיהיה לו טוב עם האנשים שלו. אחרי כמה דקות אמרתי לו שהולכים הביתה הרגע ואני לא מסוגלת להיות שם יותר ואז נסענו הביתה מוקדם ממה שתכננו וזה נסיעה של כמה שעות. מאז אנחנו בריב - הוא מתבאס עליי שלא אמרתי באותו רגע תעשו לי מקום והרסתי לו את החופש עם המשפחה שלו. אני כועסת שלא דאגו לי, עברתי בילדות דברים חברתיים מאוד קשים, הוחרמתי ונשארתי בצד על בסיס יום יומי ומאוד רגיש לי סיטואציות כאלה והוא יודע את זה. זהו אני בבאסה ממש, מה שמכאיב לי עוד יותר שאני מסבירה לו שוב ושוב את הצד שלי והוא לא טורח להבין.