טוב אז עד עכשיו הפוסטים שלי היו על ההריון ועל הלידה עצמה אבל מי ומה באמת הכין אותי לדבר הבא?? הנקה - חלום חיי!! הדבר הכי קשה ביקום....לנסות להוציא חלב, לנסות להאכיל, ללמד בזמן שהקטנציק שלי לא מתחבר...ואז מצפון שהוא רעב אז מביאה לו תמ"ל ואז מצפון על זה שהוא על תמ"ל ולא על טבעי....אכל מספיק? לא מספיק? להעיר לאוכל? להשאיר שישן? כל בכי שלו מקפיץ אותי, צובט לי בנשמה....חצי עין עצומה וכל השאר בהיכון...אפילו לתפוס אותו באופן חלילה לא נכון מפחיד אותי....חס וחלילה לא לפגוע, לא להכאיב...להחליף לו בגדים או טיטול זה פרוצדורה בפני עצמה.....הכל כ"כ עדין, כ"כ קטן....פתאום כל הלידה וכל ההריון נראה לי דבר כ"כ קטן ומזערי לעומת הדאגה שלי אליו עכשיו.....דבר גדול אחריות גדולה, התחלה חדשה.....לא מעכלת, בהלם, מפוחדת ומאושרת.....עכשיו שאלות על "מותר נקניק בהריון"? נגמרו ויתחילו השאלות על "איך לדעת עם הילד שלי אכל מספיק"? בהצלחה לכל האימהות ❤️🙏 (גם אימהות לעתיד כמובן) 🧿🪬