עברתי 200 ימים מה לא עברתי בתוכם , את כל קשת הרגשות אני חוויות וממשיכה לחוות ,הריון ראשון זה לא קל זה הכי מפחיד שאין מודעות למה שהולך לקרות איתך , אני לפעמים מרגישה ילדה מידי ואומרת אולי זה לא בשבילי ואני לא מוכנה להיות אמא ,ואם לא אהיה מספיק טובה אבל באותה נשימה מסתכלת על בעלי ,על כל מה שעברנו וחוינו ,על המשפחה שלי ומבינה שאני לגמרי יכולה להצליח ,שגם אם יהיה לי קשה יש לי על מי להישען ואומרת תודה ,אז תודה . הבת שלי גודלת בתוכי. זה מטורף ועדין לא עיכלתי את הרעיון הזה. ואני אוהבת אותה ,כן זה אולי לחלק ישמע מוזר ,אבל לא התחברתי אליה ביכלל ושנאתי את העובדה שהגוף משתנה,שאני סובלת, שקשה לי . והיום אני מתחילה להרגיש רגשות חיוביים כלפיה . אני אוהבת שהיא שלי , אני יודעת שהיא תהייה האדם הכי מיוחד . הלוואי והחרדות מהלידה יעברו ואצליח להתמקד בחיבור שלי איתה . אני היום פה כדאי לפרוק , כדאי להצהיר על אהבתי אלייה ,להודות על התקופה הזו ,לנשום עמוק ולהמשיך להיות בהריון בריא 🙏🏼🤍