אני מרגישה האמא הכי גרועה שיש כל מה שהחזקתי בבטן פשוט יצא ממני היום ואני אוכלת את עצמי על זה. אמא לתינוקת מהממת בת חודשיים היום פעם ראשונה צרחתי על בעלי צרחות שלא יצאו ממני לעולם כל זה ליד הקטנטונת בזמן שאני מכינה לה בקבוק והיא בוכה ורעבה. בעלי מידי פעם עובד מהבית אבל אני לא רואה ממנו שום עזרה בזמן שהוא בבית מקסימום שם עליה עין רגע אם אני צריכה לשירותים. מרגיש לי שכל הגידול והטיפול של הילדה נופל רק עלי הוא כן מחליף חיתולים פה ושם ומאכיל פעם אחת ביום, כשחוזר מהעבודה. וזה בעצם הזמן איכות היחיד שיש לו עם הילדה במהלך היום וגם על זה אני מרגישה שהוא עושה לי טובה. אבל היום זה כבר היה השיא הכנתי לו צהריים ושמתי את הקטנה בטרמפולינה בטווח ראיה שלי. הוא קיבל עצבים מהעבודה וששמע את הילדה בוכה בטרמפולינה הוא בא לקחת אותה אבל בעצבים. הלכתי גם אני וחסמתי אותו מלקחת אותה והרמתי אותה אני. אלף פעם אמרתי וביקשתי לא לקלל ולא לבוא בוייב עצבני לילדה זה לא מגיע לה ואני לא מוכנה שהיא תהיה באווירה כזאת. לאחר מכן כשבאתי להכין לה בקבוק הנחתי אותה לרגע בעגלה והיא התחילה לבכות ולצרוח, הוא שוב בא לקחת אותה ושוב בעצבים הרמתי עליו כזאת צרחה כבר שפשוט לא יתקרב אליה ולא יגיע בה שהוא ככה ומשם זה התגלגל כבר לצעקות וכל זה מולה.. לקחתי אותה אלי ואני מאז לא מפסיקה לבכות ולבקש ממנה סליחה שהייתה צריכה להיות בסיטואציה הזאת אני מרגישה שאני כבר קורסת כל החודשיים האלו אני סגורה בבית בלי אפשרות לצאת להתאוורר עם הילדה ( בניין בלי מעלית ועגלה כבדה ויחד עם הילדה על הידיים לא אפשרי לרדת לבד) בקושי ישנתי מאז שנולדה, אין מי שיעזור לי ואני גם לא סומכת על אף אחד שישמור עליה הוא בעצמו היה איתה לבד אולי פעם אחת למשך שעה מאז שנולדה ואני מרגישה שאני כבר מאבדת את זה הוא יוצא לריצה כל ערב, הולך לראות משחקים עם חברים, מזמין אלינו את חברים שלו... ואני כבר ארבעה ימים לא מצליחה למצוא זמן לדבר הכי פשוט כמו להתקלח כי אני רק איתה. שלא לדבר בכלל על לאכול ועם כל זה שעוטפת אותה בחום היום פשוט זה כבר יצא ממני בצרחות ואני לא מפסיקה לבכות שבסוף ממני היא ראתה התנהגות כזאת... תודה למי שקראה עד עכשיו...עצות?