מבינה אותך מאוד אם אין לך עזרה ממנו ולא מאף אחד אחר ואת מתוסכלת אז עוד ילד יביא לתסכול כפול תנסי בננתיים להעיר את בעלך על החיים

גמאני בדיוק במקום שלך ילד אחד ובהריון בהפרש של כמעט 4 שנים דחיתי רק בגלל הפחד של ההתמודדות לא אשקר לך שעדיין מפחדת חוששת אבל בחרתי לסמוך על בורא עולם שהכל בזכותו והכל לטובתו ואני פשוט אצליח להתמודד אני גם אוסיף שאני משלבת עבודה ולימודים כרגע

אמא זה לא אבא ולא משנה לדעתי כמה ננסה להסביר להם את המשמעות, האחריות והתפקיד יש דברים שבעלי עושה עם הילדה שאני לא מסוגלת וההפך. תביאי ילד נוסף כשהילד הראשון יחסית בוגר אם את מפחדת שתצטרכי להתמודד עם הכל לבד, תהיי מוכנה לזה ואל תילחמי בזה אם את באמת מודעת לזה שהוא שונה ממך

מבינה אותך קשה להרגיש לבד! אבל לרוב זה ככה לנשים יש יותר סבלנות לילדים וגם נשים יותר יודעות להתמודד איתם , וגם זה תלוי האם את עובדת וגם הוא? או שרק הוא ואת בבית עם הילדים? כי נגיד בעלי עובד כול היום וחוזר רק בערב בשמונה אז מן הסתם שאני כול היום אם הילדה ועושה הכול הכול וקמה בלילה והכול ואני גם עובדת! אבל מסיימת יותר מוקדם זה המון שיקולים צריך לסמוך עלייך ובעיקר על הקבה שאם הוא ישלח כנירא שאת מוכנה לזה ושיש בך יותר כוחות ממה שאת חושבת בני כמה הילדים שלך?