פריקה ושיתוף.. חודש וחצי לאחר לידה ראשונה. לא אספר על לילות לא רציפים, שינה מועטה, הסתגלות לשינוי וכד'..התינוקת ישנה איתנו בחדר בעריסה נצמדת. כשהיא ישנה טוב ושלווה גם אני מנסה להרדם.. בעלי נוחר וזה לא מאפשר לי מרגוע, דיברנו על זה שלפחות בתקופה הקרובה נישן בנפרד/ נקנה ספה נפתחת אחרת פשוט לא אשן. ככה כל לילה.. ביקשתי שישן בסלון כדי שאוכל לתת לה מענה בלילה אך סרב כל פעם ואני צריכה להתמודד עם זה. בלילה האחרון כעסתי כבר ממש הרגשתי חוסר התחשבות והבנה מצידו שכן אין מה לעשות צריך לעשות ויתורים אחד בשביל השני ואם אני אעבור לשינה בסלון לא אוכל להיות נגישה לתינוקת כמו שישנה במיטה והיא מוצמדת לצד שלי.. נוצר ויכוח בינינו שאני כעסתי והוא הגיב כלפי בתוקפנות- תפס אותי בחוזקה מהיד וניער בעצבים, אני השבתי במכה בחזרה מרוב הכעס כלפיו...אחרי העניין הזה עברתי לסלון והתינוקת נשארה בחדר.. כמה דקות לאחר מכן שמעתי שהיא בוכה וחזרתי לחדר כדי לטפל בה.. מפה לשם.. נראה שהולכים לכיוון התפרקות אחרי התגובה הזו (שאגב חוזרת על עצמה לעיתים רחוקות כשהוא מאבד את זה..).אציין שהוא יזר לעבודה פעמיים בשבוע ובימים שלא עובד משתדל להשאר איתה עד מאוחר כדי שאוכל לישון.. מאוד מסור וטוטאלי כלפיה.. אך האירוע הזה והתגובה שלו פגעו בי מאוד. אשמח לדעתכן,עצות, טיפים..