חייבת לפרוק. היריון שני צמודים, אני עם הבת שלי עדיין בבית, בת שנה וחצי. אין לי עזרה, אני כבר בסוף שמיני והגוף כבר כואב לי…ככ קשה לי לסחוב את ההיריון, הלילות קשים, אני בקושי ישנה. אם פעם הייתי יוצאת ומבלה עם הבת שלי (גן עם אמא, מפגשים עם חברות וילדים) היום כבר כלום, רק מעבירה את היום. נותנת לה עולם ומלואו מתוך החוסר יכולת שאני מרגישה. מלא רגשות אשמה על שלקחתי לה את הזמן הזה להיות התינוקת שלי, עם אמא מתפקדת שיכולה להרים, לקחת למקומות, להשתולל ולכייף. לא מזניחה אותה חס וחלילה היא ממש מושקעת, אבל חסר לי ולה היציאות מהבית לפגוש ילדים…כל מפגש כזה שוחק אותי בטירוף, הגוף שלי שבור וכואב. בעלי עובד ומפרנס יחיד ועוזר בערבים כשהוא חוזר ועדיין…קשה. זהו, רק פרקתי. תודה לאל על מה שיש ועל כל הקושי הזה…רק תוהה אם מישהי מזדהה איתי…יעזור לי לדעת שזה לא חריג התחושות האלה. 😔