טוב, ארוך מאוד אבל מרגישה צורך חזק לפרוק כל מה שיושב עליי זקוקה לחיזוקים💜 במיוחד מהדתיות שבינינו… עברו 3 שבועות מהלידה, 3 שבועות שהתרחקתי מבורא עולם. אני מלאה בכעס אני מאז ומתמיד אהבתי את בורא עולם, קשר חזק, התבודדויות, שיחות, בכי הכל אליו!! בשנים האחרונות התחזקתי יותר מבחינת צניעות וכו׳.. כשנכנסתי להריון (שגם זה מתנת השם ללא ספק). לא הפסקתי להתפלל ולבקש שהלידה וההחלמה יעברו בקלות כי יש לי פחד גדול מזה. אני גם מאוד רגישה באיזור איבר המין דבר שמקשה עליי המון, ביחסים גם וכו׳.. ופחדתי נורא מהבדיקות ומהלידה עצמה! זה פחד לא מובן עוד שהייתי ילדה קטנה היה בי מחשבות ופחד מלידה כאילו עברתי איזה טראומה בגלגול קודם או ראיתי/שמעתי משהו על לידה, כי זה לא הגיוני שילדה בת 6 תגיד שהיא לא רוצה להיות אמא כי היא מפחדת מהלידה. בקיצור, עשיתי מה שיכולתי להוריד את הפחד, התפללתי המון, בכיתי צעקתי לו, כל נרות שבת זה תפילה של חצי שעה בבקשה שתהיה לי חוויה טובה מהלידה שתהיה החלמה קלה וכו׳.. כל יום בהריון הייתי קוראת תהילים ללידה קלה והחלמה, מילאתי את עצמי באמונה וחיוביות בחודש ה9 הלכתי לטבול, עשיתי הפרשת חלה עם עצמי וממש התפללתי מהלב. האמנתי כלכך חזק שהולך להיות לי טוב וקל ברמות. מפה לשם, יצאתי מהלידה בטראומה. זוועה לידה טבעית ב״ה כולנו בריאים ושלמים אבל הנפש לא. לידה כואבת וקשה לי מאוד, יצאתי עם אפיסת כוחןת . במהלך הלידה בתוך כל הצירים והכאבים המחשבות שעברו לי זה ״למה בורא עולם״? כל מה שעשיתי והתפללתי לשווא? כל הכעס התחיל במהלך הלידה, כל האמונה נשברה לי שם החלמה? קשההההה אומנם יצאתי עם קרע דרגה 2 אבל אני עד עכשיו עם כאבים. לא נוח לי באיזור שם עדיין מרבה בשטיפות אינטנסיביות, התפרים הרגו אןתי, לא יכולתי לתפקד כמו שצריך הכל היה עם דמעות כשאני ניגשת לתינוקת שלי. רק לפני שלושה ימים בערך החלה הקלה באיזור אבל לא משהו שאפשר לתפקד איתו רגיל לגמרי. מרגישה חולשה עצומה בגוף ואני לא אני פה המשיך הכעס על בורא עולם! למה אני עדיין עם קושי בתפרים ונשים אחרות אחרי שבוע שבועיים מתהלכות כרגיל?? הרי ביקשתי, התפללתי, זעקתי, בכיתי!!! אתה יודע שזה הקושי שלי, הפחד שלי, מה לא עשיתי כדי שתרחם עליי ומאז אני פשוט בריחוק ממנו, עושה טובה שמתפללת, בקושי מדברת איתו. הכל בזלזול וחוסר עניין. ואז בשישי בערב בהדלקת נרות בכיתי וביקשתי סליחה. אמרתי לו שאני אשתדל לחזור ולהתקרב רק שיבריא אותי נפשית ופיזית. ובאמת מאהבה וגעגוע התחלתי קצת להתקרב ולדבר. ואז הגיע הרגע שאני צריכה לעשןת הפסק טהרה כח נגמר לי הדימום, אני מתגעגעת לבעלי ורוצה חיבוק שלו, את הקרבה שלו… עושה בדיקה ועוד בדיקה ועוד בדיקה למרות שכואב לי למטה. רק רוצה שייצא נקי. אחרי 9 בדיקות בערך יצא כתם קטן ורוד חלש שאסר אותי עדיין לבעלי. ופה נשברתי, הרגשתי שהדת פשוט מקשה עלינו ברמות שאין לתאר!!!!!! אישה אחרי לידה, שבורה פיזית ונפשית עושה מה שיכולה למרות שכואב וקשה, למה את המעט שיעשה לה טוב אוסרים בתקופה הקשה הזאת? החיבוק הזה שאני צריכה מבעלי . למה? אני כלכך כעוסה ולא בא לי כבר את כל זה, כל ההלכות והאיסורים האלה. מרגישה רחוקה מאבא.