זה היום הכי רנדומלי בחיים שלי וואלה אם לא החוש הומור שלי והדחייה שלי מסיטואציות מלחיצות בעזרת צחוק הייתי בוכה עכשיו את חיי.התכוננתי לכלכךךךך הרבה וריאציות שונות של ההריון הזה,ללדת מוקדם,ללדת מאוחר,ירידת מים באמצע מסעדה,באמצע הלילה כשהבן זוג בעבודה,צירים שתוקפים פתאום,ניתוח קיסרי,זירוזים אחרי שבוע 40,אין נראה לי דבר שלא הייתי מוכנה אליו נפשית עד שהיום הגיע. משום מקום לחץ דם גבוה כאבי ראש הולכת למעקב במרכז בריאות האישה למרות שמאוד לא רוצה ומרגיש לי מיותר הבן זוג מחליט להתעקש למרות שהכל היה נגדנו היום (אמרו לנו שהם פתוחים עד 18:30 מגיעים ב17:50 אומרים לנו אין רופאים אין אף אחד תחזרו ב19:30 ואנחנו בלי רכב בלי כלום ורציתי לוותר ולחזור הביתה אבל הוא התעקש שנישאר להיבדק סתם ככה)מגיעים נבדקים אומרים לנסוע למיון יולדות מגיעה לפה אומרת לעצמי כל הדרך אין מצב אני יולדת אין מצב,סתם קצת לחץ דם למה סתם לבזבז את הזמן הכל בסדר,מגיעים מוניטור תקין הכל תקין אבל הלחץ דם והכאב ראש לא עוברים.מחכים איזה שעה ומשהו לבדיקת רופאה אחרי המוניטור כולי מיואשת מרגישה שכבר אין לי כוח ובאלי לישון מתפרקת לאט לאט ואומרת לעצמי "הם לא נוטים לזרז כזה מהר שתשלח אותי הביתה ונגמור עם זה".נכנסת עושה לי אולטרסאונד ובדיקת פתיחה שאגב בדיקת פתיחה זה ממש ממש לא כואב לא יודעת למה יש כאלה שכואב להן🤷🏼‍♀.בכל אופן היא מאשרת את החששות שלי ואומרת לי שאין פתיחה ואין מחיקה של צוואר הרחם בדיוק כמו שחשדתי.ואומרת לי שבגלל שאני כבר שבוע 39+1 הם כבר לא משחקים פה ומיילדים ושאני לא יוצאת מפה הביתה,אנחנו חוזרים שלושה הביתה. מחכים עכשיו לעוד בדיקות ואז מעלים כדי לתת זירוז. בהחלט לא ציפיתי לכזאת השתלשלות של אירועים. באמת כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות נראה לי אעשה את שניהם בתקווה שיקל עליי.