אוף מבואסת בעלי בלימודים ורוב העול הכספי עלי הוא לוחץ עלי להמשיך לעבוד אפילו שאני בהריון תאומים ובדרך כלל מאשרים שמירת הריון הוא לא רוצה שאצא לשמירה דבר שני הוא לוחץ עלי לעבוד את כל השעות ברוך השם אני בביע 20 מרגישה בסדר אבל יש עיפות וחוסר מוטיבציה לעבוד זה לא עבודה פיזית יותר מול מחשב אבל אני צריכה לנסוע הרבה ומהבית קשה לי לעבוד אני מרגישה שהלחץ הכלכלי ושאני לא יכולה להרשות לעצמי דברים מוריד לי עוד יותר את החשק לעבוד וגם אני נורא רוצה להיות בבית בשמירה שמאשרים משבוע 24 כי אני עכשיו קשה לי ללכת הרבה ומה יהיה בעוד כמה שבועות ....בנוסף יש כל מיני דברים שאני מרגישה שאני צריכה יותר תשומת לב ופינוק ובעלי לא נותן לי בתקופה הזאת הוא נורא דורש ממני שאני אלך ואעשה הוא משתדל להתחשב אבל עדיין אני צריכה יותר למשל משהו שאני צריכה כבר הרבה זמן וזה רחוק מהבית הוא לא מסכים בשום אופן לקנות לי הוא טוען שלא חייבים ואני לא מבינה למה הוא כל כך מתנגד הוא סתם מתעקש וזה נראה לי ענין של אגו לא ענין כלכלי או עקרוני. או שנגיד אני רעבה וגם ככה התאבון שלי לא משהו ואני מחזיקה 2 עוברים אין לו כח לעזור לי עם זה לקנות לי ולהזמין טוען שזה יקר ולי אין כח ומוטיבציה לבשל .בסוף בנוגע לשמירה אני חושבת שאעשה מה שאני רוצה אבל ההרגשה שהוא נותן לי זה עושה לי כווץ בלב כאילו לא מגיע לי ואני סתם מתפנקת....אנחנו גם לא משתלטים על המצב הכלכלי אפילו שאני קונה רק מה שאני חייבת והוא טוען שאני מבזבזת כל היום ואני לא רואה שאני קונה שום דבר מיותר ....לגבי ההריון תאומים הוא נותן לי הרגשה שאני רציתי את זה והוא לא אפילו שידעתי שיכול להיות כי היה לי 2 זקיקים אבל לא אמרתי לו ואני יודעת במפורש שהוא משקר כי אני אמרתי לו לפני שיכול להיות תאומים אז עכשיו אם אני מתבכינת הוא גם עושה לי בקטנה כזו הרגשה לא טובה הוא פולט מילים ואחרי זה אני מעמידה אותו על כך והיא מכחיש וזה מפריע לי שככה הוא חושב שאני אשמה בזמן שאני נירא שמחה באוצרות הקטנים ומחכה ומצפה שיוולדו בריאים. אני שמה לב שאני בוכה הרבה יותר מלפני ההריון שאז אף פעם לא הרגשתי צורך לבכות בכללי אני בסדר מבחינת המצב הרגשי בגלל שאני מאושרת על ההריון שחיכיתי לו אבל אני שמה לב שאני בוכה בגלל בעלי הרבה ...פרקתי....