אז אחרי שבועיים מהלידה מתפנה קצת סוף סוף לכתוב את סיפור הלידה שלי... מתחילת ההריון אני נחשבת הריון בסיכון בעקבות סכרת טרום הריונית, מעקב בהריון בסיכון אחת לשבועיים. הכל תקין תודה לאל. בשבועות האחרונים המעקב הופך להיות אחת לשבוע בגלל הסוכר שלא מאוזן מודיעים לי שבשבוע 38 אני מגיעה למיון יולדות לעשות השראת לידה (בעצם מיילדים אותי) מגיעה בשבוע 38+1 למיון יולדות על הבוקר. עוברת סדרת בדיקות, מוניטור, מדדים, אולטרסאונד , יש מיעוט מים + סכרת לא מאוזנת קדימה מאשפזים הרופאה בודקת פתיחה, פתיחה של 1.5, לא מספיק בשביל לתת ישירות פיטוצין ומחליטים על בלון.. מתתי מפחד כי עברתי כבר בלון באחת מהלידות שלי וידעתי שזה נורא לא נעים. אין ברירה, מחדירים את הבלון עושים חוקן אני נכנסת להתקלח בום הבלון נופל אחרי שעה.. מתחילים צירים בקטנה, לא סדירים. מחכים איתי קצת לראות איך יתפתח.... ואז המיילדת מגיעה אומרת לי שהיא פוקעת לי את המים ואני מנסיוני ברגע שפוקעים מעם מתחילים צירים של החיים אמרתי לה שבלי אפידורל שום פעולה לא תהיה פה 🤣 המרדים הגיע, האפידורל מתחיל לעבוד ב"ה והמיילדת מגיעה ופוקעת את המים. מתחילים צירים כל 5 דק למשך דקה ואנחנו בכיוון טוב אממה, המיילדת שנפלתי עליה הייתה קרה ומנוכרת, 0 יחס, 0 סבלנות בקושי בדקה, בקושי התייחסה, בקושי נכנסה לחחדר שלי והמחלקה הייתה ריקה מלידות!!! אמרתי לאמא שלי ולבעלי אני עם המיילדת הזאת לא יולדת. מצידי לסגור רגליים. ובאמת כך היה... השעות עברו ולא התקדמתי בפתיחה בכלל... נתנו לי פיטוצין ואז בשעה טובה התחלפה המשמרת והגיעה המלאכית שלייייי המיילדת הכי נדירה אברררררר היא הגיעה אומרת לי יאללה בואי נתחיל להזיז עניינים. דחפה את היד, פשפשה שם בעניינים ואמרה לי תתחילי ללחוץ נבריג אותו בתעלה כמו שצריך נעזור לו לרדת ולצאת.. ואני לוחצת ולוחצת... ואמרה לי תנוחי אני כמה דק חוזרת לבדוק שוב תוך שעה מתחילת המשמרת אני בפתיחהה מלאה. ישתבח שמו.. התחלנו לחיצות שוב, 3 לחיצות טובות והאפרוח מגיע חאויר העולם במשקל של 2900 הריון ולידה זאת חוויה מטורפת שבא לי לעבור אותה עוד 10 פעמים עם כל הקושי ועם כל זה שזה הריון בסיכון אומרת 1000 פעם תודה לבורא עולם על המתנה הזו. בקרוב טצל כל מי שרוצה ואמן לידות קלות ומהירות לכולכןןןןן