הרבה זמן שאני פשוט מרגישה בתוך סיוט. התחתנתי בהריון שנכנסתי אליו חודש,אחרי שפוטרתי מעבודה, באותו החודש בדיוק גם החברה שבעלי עבד בה פשטה רגל וגם הוא יצא לחפש עבודה ולחתום אבטלה. הייתי בטוחה שתוך כמה זמן הוא ימצא עבודה ויחזור למעגל העבודה ואני כבר אנצל את הזמן לחתום בלשכה לפתח את עצמי כעצמאית בזמן הזה ולעבור את ההריון בשלום ולגדל את הילד. במקום כל החלומות שלי קרה הסיוט של חיי, הוא החליט שהוא לא מעוניין לצאת לעבוד, שהוא רוצה גם להתפתח כעצמאי אבל אין לו באמת במה!!! מאז הוא יושב בבית. (כבר עברה שנה). נולד הילד, הכסף מתחיל להיגמר, לא יהיה לי כסף להכניס אותו לפעוטון בזמן הקרוב והוא פשוט לא רוצה לצאת לעבוד!!! יושב כל היום בבית (בגינה יושב ומעשן) מצפה ממני שגם אטפל בילד (אני עושה בשבילו הכל לבד אין לי טיפת עזרה מאף אחד, מסטריליזציה, החלפת טיטולים, האכלות, מקלחת, הרדמות הכל לבדדדדד) וגם מתלונן שאין אוכל מבושל ושהוא רעב ולא אכל כל היום, מחכה לשעות החסד שלי(אחרי שהילד נרדם ב8 וחצי בערב) ומתחיל עם הבקשות והטענות (אני רעב, הבית לא מספיק נקי, אין סקס ועוד תלונות של בן אדם שחי בסרט) אני פשוט מרגישה כבר חסרת אונים... בא לי פשוט לקחת את עצמי לעבור להורים שלי לתקופה כדי לעמוד על הרגליים ולחזור לחיים שלי בלי עוד בן אדם בן 30+ שתלוי עליי כמו עלוקה אין לי דרך אחרת לתאר את זה. בגלל כל האבטלה וכל זה לא עשינו עדיין חשבונות משותפים, אני קונה לילד פשוט הכל, כל הקניות ההתחלתיות, טיטולים, אוכל הכל יוצא ממני הוא כל הזמן בוכה שאין לו ואין לו כשאני מודעת לזה שיש לו יותר ממה שכבר נשאר לי יש לי ילד מדהים שהוא האושר של חיי ואני חיה בסיוט שאני לא יודעת איך לצאת ממנו.