שבוע 23+5 שליה קדמית , כבר יומיים לא מרגישה תנועות… ללכת לבדוק ?

יש לי שאלה .. אם אני מביאה לבעל דירה צ'ק והוא מפקיד באותו יום ,הוא רואה את זה אחרי שלושה ימים נגיד. ואני רואה באותו יום שירד כסף ?

פוסט שמישהי רשמה בפייסבוק ואני משתפת אותו איתכם- היי, גיל שנתיים צץ גם אצלנו.. היו כמה סיטואציות שגרמו לי להרגיש חסרת אונים ומתוך התייעצות עם מדריכת הורים כתבתי לי כמה נקודות להתמודדות עם טנטרומים בגיל שנתיים.. חשבתי לשתף אתכן/ם בידע שצברתי.. אולי זה יעזור לעוד כמה מבינינו... *אני מדגישה שאינני אשת מקצוע בתחום הדרכה הורית- זה שיתוף ידע.. יכול להיות שיש כאן אי דיוקים- השיתוף הוא מתוך ההבנה שלי!!!* *גיל שנתיים* אז רגע נבין *מה בעצם קורה לילד\ה?* גיל ההתבגרות המוקדם- רצון להשיג שליטה ועצמאות. השגת השליטה קורית בגיל שנתיים במנגנונים ילדיים- תסכול, אלימות, התנגדויות. הדרך לחוות ביטחון ותחושת שליטה- היא ביכולת שלנו לתת לו לחוות ולעבור בתוך הרגשות השליליים. רגשות זה כמו התקף חרדה - כמו גל- כמו שזה מגיע כך הוא נעלם ובאמצע יש פיק שממש חווים את הרגש במלוא העוצמה. ילד שמרגיש כועס- צריך לתת לו להיות בכעס. טנטרום נוצר כשילד\ה מתוסכלות - מבחינת ילדה אם נפל לו בננה זה אסון, דבר ממש נורא שקרה. וטוב שכך כי הוא לא מתעסק בצרות אחרות. אנחנו צריכים להבין אותו שזה העולם שלו, וכך הראייה שלו את הדברים. ככל שנצליח להיות נוכחים בעת טנטרום בשביל הילדה - נהווה עוגן. כך הילד ייצר ויסות רגשי ואמפתיה כלפי עצמו והטנטרומים יפחתו. בכלל שווה לדעת שטנטרום מייצר חוסן ויכולת ויסות רגשי טוב בגילאי 4-5. לכן, אם נדע לנהל את זה טוב ומבלי להימנע ממנו, נצליח לבנות חוסן אצל הילד\ה. רעבן עייפות\ חולין מצב רגשי - מגבירים טנטרומים וצריך לשים לב שזה קורה ולהבין את ההקשר. מה תפקידנו כהורים בהתקף טנטרום? 1. להיות שם עבור הילד- עוגן. (תכף נפשוט את זה למעשים). 2. לא לפחד להגיע למצבים בו הילד חווה תסכול או מתחיל טנטרום - ברגע שנמנע מטנטרום- אנחנו משמרים את ההתנהגות הזאת- הילד משיג שליטה עלינו (ביכולת הפעלה עלינו). 3. ברגע שיש טנטרום בגלל גבול שהצבת - הגבול נשאר, ה"לא" נשאר ולא מתחלף. אין משא ומתן. 4. ברגע שהילד בוכה, אנחנו לא מדברים אבל יושבים לידו, מקשיבים, יכולים לנסות להציע חיבוק או לחזור על משפט כמו מנטרה למשל, "אני כאן עד שתרגע\י". הישיבה לידו מעבירה מסר מרגיע (אנחנו ביחד בזה!). 5. בעת מכות או נשיכות מצד הילד\ה, אני קמה ועומדת, מתרחקת ממנו אבל לא הולכת! ואומרת לו "אני לא אתן לך לפגוע בי כמו שאני לא אתן לאף אחד לפגוע בך". לא בכעס אבל באופן תקיף. ברור. התגובה חייבת להיות עקבית ולא מתרגשת (לא כעס, לא בכי, לא עצב..) 6. על מנת לא ליצור סמכות על - בני הזוג לא מתערבים- ברגע שאת נכחת בטנטרום, את ממשיכה להיות פעילה לכל אורך הטנטרום. (התערבות של ההורה השני עלולה ליצור פגיעה בסמכות ההורה ויצירת ביטחון וסמכות חזקה יותר לצד אחד בלבד). 7. ברגע שהגעת לקצה, את יכולה להגיד לילד\ה "אמא צריכה שנייה לנשום"- יוצאת מהחדר ואז ההורה השני יכול להיכנס ולהמשיך את אותו אופן פעולה. דבר אשר יוצר איזון. 8. טנטרום מחוץ לבית - יש גבולות ברורים יותר- לא כמו בבית, כאן חייבים להמשיך בפעילות בחוץ (ללכת לרכב, להמשיך בקניות...) - הגבול הוא שאנחנו ממשיכים במשימות למרות הטנטרום. אנחנו נסביר לילד\ה בגובה העיניים את הסיטואציה ונאפשר לו בחירה - "אתה רוצה לבוא או שאני לוקחת אותך?" - אנחנו מעניקים לו חוויה שאני רואה אותך. 9. עוד לגבי טנטרום מחוץ לבית - אחרי שניסינו להסביר ולהיות בשבילו, הוא לא נרגע ולקחת/הרמת אותו, גם כאן צריך להסביר מבלי לכעוס או להתרגש. ולהיות שם איתו למרות הצבת הגבול. גם אני לא מצליחה תמיד ליישם את זה, אבל אחרי שאני מתפרצת, כשהכל נרגע וחולף, אני יושבת לידו מתנצלת ומסבירה לו את הסיטואציה. בהצלחה!!!

מזמור לתודה🤍🙌🏽שבת שלום ומבורכת מלאה בבשורות טובות אמן

היי הריון ראשון שבוע 15, אני פשוט מרגישה רעבה כל הזמן! אני יכולה לאכול ארוחה, לשבוע ואחרי שעה כאילו כלום. התחלתי את ההריון בעודף משקל ופעם אחרונה שנשקלתי זה הראה שעליתי 8 קילו! אני ממש משתדלת לאכול בריא אבל זה בעייתי גם שאין לי חשק כמעט לכלום. מה אפשר לעשות?? אני מודה על נס שנכנסתי להריון אבל אני פשוט מרגישה לא אני ולא ככה דמיינתי שאני אהיה. כל החיים שלי חיכיתי לרגע שאני אכנס להריון ודמיינתי את זה אחרת לגמרי. אני מלאת עצבים והורמונים, מרגישה שהתכערתי, הבטן שלי יחסית גדולה לשבוע שאני נמצאת בו (מהרגע שגיליתי על ההריון והבטן יצאה לי). אני גם מרגישה שאין איפה לקנות בגדים כי המידה הכי גדולה בחנות בדרכ צמודה… בא לי לשנות אנרגיה ולא להעביר ככה את הזמן אבל פשוט לא מצליחה.