שבוע 40, אמורה ללדת כל רגע.. מאתמול בערב יש אווירה לא כל כך נעימה בבית.. העליתי מול בעלי נושא שקצת אכזב אותי לאחרונה ומאז יש מתח באוויר.. בלילה התחילו צירונים קטנים ואני מתה מפחד שתתפתח לידה כשזה המצב.. לא ככה דמיינתי את הרגע הזה ואני מרגישה כל כך לבד לא מצליחה להפסיק לבכות.. כל כך רציתי שנגיע לרגע של הלידה כשאנחנו בחיבור ובטוב ובמקום זה מתפרקת עם כל ציר שמגיע כי איחלתי לעצמי חווית לידה אחרת..

אני שבוע 11+4 חזרתי מקודם משקיפות עורפית, הרופא אמר שכמו שזה נראה לו זו בת (ככה גם היה לי ב2 הריונות הקודמים והם לא טעו, אכן 2 בנות בבית) *יש לציין שאני לא מעוניינת בעוד ילדים, 3 זה מספיק לי. ברור שרציתי בן אבל מבחינתי שיעבור בשלום ושתהיה בריאה קודם לכל. העיניין הוא בעלי, שבאמת אין לי מילה אחת להגיד עליו והוא אבא מדהים ומאוהב לבנות שלו. ובן זוג מדהים כלפיי. אבל מה? השקיקה שלו לבן, ממש חזקה, ממש. ברמה שהוא רצה לעשות את ההריון הזה בטיפולים ולשלם לא מעט כסף כדי שבוודאות יצא בן. אני לא רציתי לעבור את זה כי פחות מעוניינת בטיפולי פוריות שלא באמת לצורך. יצאנו מהבדיקה והוא התבאס ברמות קשות. ואמר שזה באשמתי כי לא הייתי מוכנה לעשות בטיפול. האמת? בא לי להרים ידיים ולוותר על כל מה שבנינו ופשוט ללכת. כמה מפגר ואטום אפשר להיות? ועוד בימים כל כך לא פשוטים שהכל מתגמד ומקבל פרופרציות? ויותר מזה באמת חושבת על הפלה. ולפרק את החבילה. 😖 מה אתן הייתן עושות במצב כזה? אין לי שום יכולת להכיל ולקבל את הסיטואציה שהוא נמצא בה, בא לי פשוט לתת לו בוקס

אשמח לקישור לקבוצת אוצאפ למשוערות אפריל

בנות שמזמינות בנקסט אם היא בת חודשיים עכשיו מה לקנות לה עד גיל שלושה חודשים או 3-6🙏🏼

איך השם יהלי אוריה?

מישהי יודעת איפה יש במלאי את הערכה החדשה של שילב?? באיזור המרכז🙏🙏