לאחרונה אני מקבלת הערות מהמשפחה שלי ושל בעלי שהילד שלנו יהיה מפונק ולא מאושר בלי אחים, שיהיה לו משעמם ושהוא לא ידע איך לחלוק אהבה ורכוש. בעלי מטפטף מדי פעם שהוא רוצה עוד ילד, אבל הפער בין הרצון למציאות גדול - הוא רוצה ולא רוצה, וכך גם אני. אני לא מוכנה להביא כרגע עוד ילד לעולם, כי לדעתי כשהאמא מאושרת ומוכנה נפשית גם הילד מאושר. אני מנסה להסביר לסביבה (למרות שאני לא חייבת), שזה לא הזמן כרגע, ואולי לא בכלל - מי יודע מה יהיה בעתיד. אני רוצה להתמקד בעצמי ובילד שלי, יש לי תוכניות להגשים שאני יודעת שלא אוכל לעשות אותן עם עוד ילד צמוד, עברתי דיכאון קשה אחרי לידה ועכשיו החלמתי ב״ה ואני מרגישה בטוחה יותר ורגועה עם הילד, מצאתי את דרך הזהב איתו. מצד שני, השעון הביולוגי מתקתק ואני לא הופכת צעירה יותר וזה לא כיף להביא ילד בגיל 40 פלוס שאתה כבר שחוק ורוצה לחיות את החיים… אני באמת בדילמה.