אני נפש אבודה בעולם הזה אני בין הרבה אנשים אבל כל כך לבד אני בדיכאון מתמשך בור ללא תחתית , התחיל איפשהו שם לפני 4 שנים אחרי לידה ראשונה , השתפר וחזר לעצמו שוב ושוב לגדול בידיעה שאת אשמה בהכל , להתחתן עם בן אדם שמאשים אותך בכל ליפול 10 פעמים ולקום מהמקומות הכי נמוכים , שלפעמים מרגיש כל פעם , שהפעם אני לא אקום מזה שאני אטבע , שאין מציל לתחושה האפורה הזאת , שצריך לשחות כל הזמן ולהילחם לא לטבוע בתוך ים ענק ועצום. להתגרש , לגדל שלושה ילדים להאשים את עצמך שאין לך מה להעניק להם , לנסות לקבל כל פעם עזרה מכל מקום ולהרגיש שמשהו לא עובד , לגלות שהבן אדם היחיד שיש לך בחיים חולה סרטן , לעבור בין שלושה ילדים בגנים לטיפולי כימותרפיה , לסבול 24 שעות מדקירות בחזה ולהבין שהגוף בוגד , ועדיין לחיות עם הבגידה הזאת של הגוף , להתגרש להילחם על זכויות שבקושי מספיקות לך לנשום , להתמודד עם מצבי רוח והאשמות על זה שהחיים שלי נראים ככה בגללי , מבלי יכולת להגיב אפילו ולהגיד לא רציתי את זה נשאבתי לשם , לקום לבקרים שאין לך לחם בבית , שהילדים שלך הולכים לגן והגננות מכינות להן סנדוויצים , לבכות 24 שעות להסתובב עם דמעות ולחייך חיוך מזויף , לדבר עם ההוא שלמעלה שירחם עליי ולו במעט , להתפלל לאמונה , להתפלל לרגעים טובים , להתפלל להצליח לעשות סדר בחיים , למצוא דירה בנס משמיים מבלי שיבקשו ממך בטחונות תלושים מהמציאות שלי , לגלות שאין לך מישהו שיכול בכלל לעזור לך ואת שוב לבד , איך מתמודדים איך יוצאים מהבור ללא תחתית הזה התקפי חרדה שלא מרפים , עצוב לי בנשמה רע לי לילדים שלי אין אפילו מיטה נורמלית לישון עליה אני לבד לבד לבד המסע הזה כבד לי , אין לי אוויר לנשימה , ואין לי כיוון פרקתי , לא יודעת למה לא יודעת למי פשוט פרקתי . ❤️