אזהיריון ראשון ומתחתנים ממש בקרוב.. זה ישמע מטומטם וא וכי, אבל מהרגע שגילינו ועד עכשיו (ועברו כמה חודשים) אני בסוג של אבל וכעס לא נגמר על העובדה שלא יהיה לנו ירח דבש אמיתי, שהחץונה שלהו לא תהיה מה שדמיינתי (וכן, זה סיוט לתכנן חתונה כשבהיריון. חודשים קשים ממש) לא יהיה לנו אפשרות.לזמם ממושך של נתק מהכל והתמקדות רק בנו ללא דאגות אחרות. ומה אם בעוד כמה שנים לא יהיה לנו את המשאבים שיש עכשיו, לא תהיה לנו את הפניות ובעזרת השם יהיו עוד ילדים? מה יכול להבטיח לי שזה כן יקרה לנו? הוא לא מבין מה הקטע שלי ולוזר ואטמר שהחיים לא נגמרו והזוגיות היא לא רק טיסות ובלה בלה בלה )ומעבר לזה, קשה לו להתנתק מהמשפחה שלו גם זמנית). ואני כל הזמן בוכה וכועסת ולא נרדמת בגלל המחשובות ואני כל כך לבד עם זה. (זה לא רק שני הדברים האלו. יש עוד כמה דברים שאני כועסת על היקום בגללם). החיים הביאו לי אותו וההיריון הראשון שלנו עכשיו, פשוט...ביחד. לא ככה דמיינתי את הכל וזה טו מאץ'. זה פשוט יותר מדיי שינויים ופשרות והכל בבת אחת.. .לא יודעת מה לעשות ואיך לשחרר את זה..