פוסט פריקה, אשמח לקבל עידודים... שלושה וחצי אחרי הלידה ואני מרגישה שאני מתפרקת... ברקע היסטוריה של דיכאונות, מטופלת בלוסטרל.. היה לי הריון קשה מבחינה בריאותית, ובעקבות כך גם קשה נפשית. ילדתי בשבוע 36, יילדו אותי באופן מלאכותי עם זירוזים בגלל לחץ דם מאוד מאוד גבוה. הלידה הייתה לא פשוטה, הקאתי כל הזמן ואיבדתי המון דם. מלחץ דם גבוה מאוד (180/120) הייתה לי נפילה (85/55)... ההתאוששות הייתה קשה מאוד, פיזית ונפשית. התמודדתי עם פוביה מטורפת שלי וגם הרגשתי ממש רע והייתי מאושפזת שבוע... כחודש לאחר הלידה התחלתי לחזור לעצמי. אגב, יומיים לפני הלידה עברנו דירה, אז מצאתי את עצמי בחופשת לידה מתזזת בין תינוק צומי שלא נותן לי לזוז ממנו, לבין פריקת ארגזים, שיטוט בחנויות לקנות רהיטים, לקבל ספקים וטכנאים ומה לא. בעלי בן יחיד שלא נחשף לתינוקות, וגם הוא בתקופה קשה עקב ההסתגלות לתינוק, לבית חדש, לעיר חדשה, עומס בעבודה ומה לא. אני מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשביל התינוק ובשביל בעלי, לרצות את שניהם. מרוב עומס אני לא נותנת לעצמי לעכל ולפרוק את כל מה שעברתי ושעוברת. יודעת שלבעלי גם ככה קשה ולא רוצה להפיל אותו עוד יותר עם הבעיות שלי. אני מרגישה שהתקף חרדה ודיכאון בדרך 😪

באיזה שבוע אנשים אחרים(בעל משפחה) הצליחו להרגיש את הבעיטות?

בנות שעברו קיסרי ונכנסו להריון לפני שעברה שנה נניח עברו 8-9 חודשים , מה הרופאים שלכם המליצו לכם? והאם שמרתם את ההריון וכמובן הכל יצא תקין

בנות הבן שלי בן 10 חודשים התחיל לנשוך אותי בהנקה , תופס אותי ומכאיב לי , היום כל פעם שרציתי להניק אותו נתן ביס . כואב לי ואני בלחץ מכל הנקה שתגיע עכשיו, מה אתן עושות איך מתמודדים עם השלב הזה ?

שבוע 39+6 הריון שני שום סימן ללידה, מה יעזור??

למישהי היו דימומים בהריון והכל היה בסדר?