היי בנות, זקוקה לקצת פריקה ואין לי עם מי לדבר.. אני בהריון ראשון ובמקום לשמוח ולהינות ממנו אני מרגישה שכל הזמן אני בפחדים ומלחמות עם בעלי. יש לו התפרצויות זעם (לא אלים אלי) שהוא חווה בעקבות חרדות שיש לו וזה יכול לקרות מדבר הכי קטן בעולם! כמו למשל היום בבוקר, אחרי שכבר הזמנתי את ההורים שלי לשבת הוא בא אלי וביקש שנלך אליהם, אמרתי לו שכבר הזמנתי אותם והרבה זמן לא היו אצלנו ואני רוצה שיהיו פה.. הוא התחיל להתרגז ולהגיד שעוד פעם הכל יפול עליו והוא יצטרך לעשות הכל בבית. אמרתי לו שדי אני לא רוצה לריב (כי זה הרגיש שזה הולך לשם לפי הטונים שלו) וזה גרם לו ממש להתפוצץ עלי, שוב צעקות וקללות, אמירות כמו "את לא תעשי ממני סמרטוט" ומרביץ למיטה בעצבים. זאת סתם דוגמא לאיך משהו קטן מסלים למשהו גדול בשניה. אני מסכימה שגם אני לא בסדר, אני משגעת אותו בהריון הזה, עובר טלי הריון קשה עם סימליוזיס אז יוצא שהוא עושה הרבה יותר בבית ממני... ובכל זאת, הגעתי לשלב שמים הגיעו עד נפש. לא יודעת כבר מה לעשות. חייבת לציין שהוא נמצא בטיפול כבר שנה אצל פסיכולוגית- הוא מודע לזה שיש לו התקפי זעם אבל מתקשה מאוד לשלוט עליהם ועל עצמו.. רוב הזמן כשהוא נרגע הוא גם ממש מתנצל אחרי התקף כזה. חייבת לציין שחוץ מהתקפי הזעם יש בינינו אהבה גדולה וזוגיות טובה- אבל לאחרונה אני ממש מרגישה ריחוק חזק ממנו, כבר אין לי כוחות להתמודד עם זה. תודה שקראתן עד פה🙏