בנות אני מרגישה אבודה ורק פה אני יכולה לפרוק מה שעובר עליי.. למי שעוד לא מכירה כבר את הסיפור שלי אז אני נשואה כבר הרבה שנים עם ילדה בת שנה וחמש ובכללי ובקצרה לא מסתדרת עם בעלי והמשפחה שלו , למי שמכירה את הפוסטים שלי על המשפחה שלו יודעת על מה מדובר ועל מי נפלתי.. עכשיו לצערי אין לי משפחה תומכת מהצד שלי ובאלי רק כבר לברוח מהמשפחה של בעלי ולעשות מה שאני רוצה ולא להתפשר עם בעלי לגביי החלטות על הילדה למשל : אני רציתי כבר בגיל שנה וחודשיים לרשום אותה למעון ובעלי לא רצה והעדיף רק שנה הבאה במעון של התמ"ת.. אז בגללו עכשיו אני צריכה לחכות עד שנה הבאה ולהמשיך לעבוד ערבים ושאמא שלו תשמור לי על הילדה כי אנחנו במינוס לצערי בחשבון ואין לנו כסף לגן פרטי אז זאת התוצאה שאני אמורה להמשיך לסבול איתם ואת ההתנהלות הזאת שלא בריאה לאף אחד!! ולגביי זה שחמתי אומרת לי שאני לא מתפקדת בניהול הבית ושהיא צריכה כל יום לבדוק אותי אם אני מתפקדת ואם הבית נקי ומסודר ואם עשיתי כביסות ואם הכנתי אוכל לילדה .. במקום שהרווחה עלק תבוא ותבדוק אותי ככה היא אמרה לי, אז עדיף שהיא תעשה את זה כי היא אומרת שכרגע ההתנהלות שלי לא תקינה ולא נורמלית וגם בכללי שלוקחת את הילדה לרופאים ומיונים וכו' .. אני מרגישה בדיכאון עמוק ואני לא יודעת איך לצאת מהסרט הזה שאני נמצאת בו.. הם פשוט רומסים אותי ואני מרגישה שחוץ מהילדה שלי אין לי טעם לחיות .. זה משפט נורא להגיד אבל ככה אני מרגישה.. מצד אחד באלי להפסיק שחמתי תשמור לי על הילדה ולעזוב את העבודה שלי אבל מצד שני גם לא באלי להשאר בלי עבודה וכבר די צברתי ותק בעבודה הקיימת.. כמעט שנה וזה משמרות גמישות בעבודה הזאת של בוקר וערב . אגב גם סיפרתי למנהלת את כל הסיפור שלי והיא מבינה אותי אבל מצד אחד אומרת שאסור לי לעזוב את העבודה ולהשאר בלי בלום ועדיף שאמשיך לסבול עוד קצת איתם עד שאמצא פתרון לילדה שאוכל לעבוד בבקרים.. תודה לכל מי שקראה עד פה 🙏❤️