היי שבוע 40 היום היה התאריך לידה הבטן כבדה מאוד היא ירדה למטה, יש לי סימפיזיוליזיס וצירונים שגורמים לכאב אבל לא מתקדמים ללידה לפני 5 ימים בדקתי והייתי בפתיחה 2. אני מוצאת את עצמי כל כך רוצה ללדת את האוצר הקטן ומחכה בקוצר רוח ועם זאת חוששת בטירוף. הלידה הראשונה ברוך ה׳ עברה בשלום עם תינוקת בריאה שהיום היא בת 2.5 אני בעצמי נחתכתי המון ונקרעתי היו המון תפרים שממש הקשו עלי את הטיפול בתינוקת.. אבל כמו המון דברים זה שייך לעבר ועדיין אני עם תחושה שזה לא עוזב אותי. אני מוצאת את עצמי חוששת מאוד לקראת הלידה שמתקרבת מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה מנסתם נורמלי ומצד שני אני מרגישה לא בסדר כאילו אני לא מוכנה כמובן שחיכיתי לרגע הזה כל ההיריון הנה הוא בא ופתאום אני בלחץ מטורף. בנוסף יש דבר שמאוד מפריע לי ופשוט לא עוזב אותי ואני חושבת שמשם כל הפחד נובע- אני מתחילה להתגעגע לילדה שלי אפילו שעוד לא נסעתי. כבר חודשים שפחדתי מהרגע ״לעזוב אותה״ אף פעם לא עזבתי אותה יותר מכמה שעות וזה מפחיד אותי הכי הרבה זאת תחושה קשה, בכל פעם שאני מסתכלת עליה אני מתחילה לדמוע, בכל שינוי שאנחנו עושים בבית למען הבייבי החדש אני חושבת איך היא מרגישה.. זה מקשה עלי ממש כמו משהו שיושב על הלב וכל יום שעובר זה מתגבר .. ניראה לכן זה יכול לעכב את הלידה? יכול להיות שהלחץ משפיע עד כדי כך שאני לא מצליחה להמשיך ולהגיע למצב לידה? יש לכן עצות? מישהי שחוותה כמוני? ובבקשה אל תגידו לי תהני מהזמן שאת בבית חולים את תחזרי ותתגעגעי לרגע שהיה לך קצת שקט כי זה לא עוזר..