את יאנה על הצורך שלו... הוא לא מרביץ סתם האלימות הזו נובעת מתסכול שיש לו ואין לו דרך להוציא החוצה וזה יוצא בצורה אלימה. הפתרון הוא להבין מה התסכול שלו ולהביא אותו להוציא את אותו תסכול בצורה יותר נכונה ולרוב תרצי להגיע להכיר של השלמה... אגיד לך דוגמא אחת שתשליחי לכל גורם אפשרי אחרת... נגיד הילד רוצה קרקר ואת לא מרשה והוא מגיע למצב של תסכול כי הוא רוצה אבל לא מקבל ואחרי דקה את פתאום רואה שהוא מרביץ או שבאותו רגע זרק משחק וכו'... התסכול שלו הגיוני לחלוטין והוא שהוא רוצה משהו ולא יכל לקבל...התפקיד שלנו בתור אמא זה להבין שיש תסכול ולגרום לתסכול לצאת בצור של בכי לרוב או משהו כזה או אחר ולא בצורה אלימה. שבעצם הילד משלים ומבין שאין עכשיו והוא מוציא את התסכול החוצה (בבכי מדובר על בכי של עצב הושלמה לא צרחות אימה וכו'...) ואז ברגע שהתסכול יוצא בצורה מבוקרת וחכמה האלימות יורדת מעצמה כי אין לו צורך לפרוק ככה .... ועוד דבר פשוט תכניסי את עצמך לסיטואציה דומה של תסכול נגיד רצית ממש לעבוד במקום מסויים ולא קיבלו אותך לא תרצי לזרוק את כל הבית לכל עבר? תרצי אבל את חכמה יותר ויכולה לבד לעשות את העניין של אני לא אהיה אלימה אלא אףרוק את תסכול בצורה אחרת אל זה נקיון או סתם לצרוח לשמים או לבכות או לבשל וכו'.... אותו דבר הילד שלך כמובן בדוגמאות תואמות גיל אבל אותו עקרון