אתמול השתחררתי מהבית חולים,עוד לפני שקיבלתי מכתב שחרור פשוט התחלתי לבכות..כל הדרך לאוטו,כל הנסיעה נהגתי ובכיתי..אבל לא סתם בכי ממש הוצפתי ולא שיש סיבה מיוחדת..אני מאושרת על התאומות שנולדו לנו וזו אהבה ממבט ראשון.חזרנו הביתה, גילינו שלבעלי גנבו אופניים חשמליות..אז כל השלמות שהיה בחדר לידה,הדאגה,האושר הכל כאילו נעלם. הוא כל כך התבאס על זה נכנס לבועה משלו ופשוט עזב אותי לבד עם הכל. לא שאני צריכה עזרה,אבל הוא אפילו לא מדבר איתי..לא מתקרב להסתכל על הבנות,כלום ושום דבר,ואני נפגעתי עד עמקי נשמתי,כאילו רמס לי את הרגע הכי מאושר.נכון אני מבינה שזה מעצבן מבאס והכל,אבל למה אני אשמה? איך להתמודד עם הסיטואציה,רק חזרתי ואני פשוט מרגישה לבד ולא מפסיקה לבכות