בנות תעזרו לי לצאת מהמצב ההורמונלי הזה שנקלעתי אליו… אתמול בעלי ואני הלכנו לקניון עם הילד בן 2.5. בעלי הלך איתו לפעלטון ואני הסתובבתי קצת בקניון (כרגיל). בקיצור נתקלתי באמא שלי בקניון והסתובבתי איתה. אמא שלי רצתה לראות את הילד אז עברנו בפעלטון והוא עשה לנו שלום ואז המשכנו לחנות שהייתה ליד הפעלטון. מדדתי משהו ואז שמתי לב שיש שלולית מים ענקית בחנות שהמוכרת שמה בתוכה סמרטוט (שלא עזר) כי טיפטפו מים מהתקרה בדיוק כשאני אומרת למוכרת שהיא צריכה להביא דלי או לעשות משהו כי מישהו ישבור את הראש, באותו רגע תינוק נכנס בריצה לחנות, לתוך השלולית (אני עומדת לידה) ונופל על הגב והראש. לוקח לאמא שלי ולי איזה 10 שניות טובות להבין שזה פאקינג הילד שלי!! כי נורא נבהלנו וזה בדיוק היה תוך כדי שאנחנו מזהירות את המוכרת בדיוק ממצב כזה! בגלל שממש נבהלנו גם הילד שלי ממש נבהל מהנפילה וממש צרח (לרוב הוא נרגע מהר). ברור שיצאנו מהחנות באותו רגע ואני מקווה שהמוכרת הבינה שהיא צריכה לטפל בזה ולא להשאיר ככה. אבל אני פשוט מאז מפוצצת בכעס לבעלי. בעלי טוען שהם באו לכיוון שלנו מהפעלטון והוא שאל את הילד אם הוא רוצה ללכת לאמא וסבתא ואז נתן לו לרוץ אלינו. אבל הוא לא שם לילד נעליים ונתן לו לרוץ יחף לתוך החנות (כנראה שעם נעליים לא היה מחליק) ופשוט צרחתי עליו שמה הוא נותן לילד לרוץ יחף בקניון?? שזה לא בטיחותי. שאיך שיצא מהפעלטון היה צריך לשים לו חזרה את הנעליים. אז בעלי אמר שלא ידע שיש שם מים. אמרתי לו מה הקשר?? זה קניון תמיד תניח שהרצפות הכי מזוהמות ומסוכנות שיש לא משנה מה! ואני רואה אותו נופל שם בראש כמו סרט שוב ושוב, שהילד שלי בסך הכל רץ אליי ואז נפל כזאת נפילה. ואם לפחות הייתי קולטת אותו בכניסה לחנות הייתי תופסת אותו לפני שנופל. ומההלם בכלל עד שקלטתי שזה הילד שלי. וזה פשוט מתנגן לי בראש שוב ושוב כל מה שקרה ואני לא יכולה להסתכל על בעלי. וזה לא שהילד שלי לא נפל אף פעם כן? אבל כל כך הרבה טעויות מצדו ועוד הילד רצה להפתיע אותי. איך אני משחררת מזה? זה קרה אתמול בבוקר ואני עדיין בוכה על זה!!