בקבוק של מאמ פיטמה 0 יש זרם חזק ונשפך מלא חלב מהצדדים בזמן האכלה איך זה הגיוני?

הריון ראשון שבוע 38+5, לפני יומיים התחיל להיות לי הפרשות יציאה של הפקק הקירי וזה ממשיך. אין לי צירים אבל יש לי מתחילת ההריון עצירויות וקושי בהתרוקנות ככה שאני חווה הרבה פעמים כאבים בבטן התחתונה והבטן מתקשה יחד עם זה אז אני ממש מפחדת שלא אצליח להבדיל בין זה לבין צירים כי זה די מרגיש לי כמו כאבי מחזור אבל זה בא והולך. מישהי חוותה משהו דומה? יש לכן המלצות מה לעשות?

סיפור לידה שלי ... ילדתי שבוע 39+2 ב07.3.25 בואו נומר שלמה שעברתי לא ציפיתי בכלל זה ילד שני וחשבתי שהכל יהיה אחרת בלידה אבל... אז ככה הגענו לזירוז בשבוע 39 בדיוק .. החזיקו אותי יום והחליטו לשים בלון בבוקר.. מפה לשם לא נעים אבל עוד סביל ... התקדם לאט לקח זמן לקראת הערב הוציאו כי הוא יצא .. בדקה אומרת 2.5 פיתחה אבל ראש רחוק והכל ... אמרתי טוב אומרת יאלה חדר לידה... מפה לשם אומרת הכל תפוס תחכי שיתפנה ... מחכה מחכה מחכה מחכה עד 3 בלילה באישפוז .... ב3 בלילה אחרי שהתעייפתי ונגמרתי עם צירונים כאלה לא נעימים ונרדמתי העלו לחדר לידה... ופה הקאץ' אומרים לי את צריכה פטוצין ביקשתי אפידורל ליפני למה לידה ראשונה שעתיים וחצי הייתי עליו ומתתי בלי... בה מרדימה אחרי חוקן עשת לי אני אומרת לה לא פועל אני לא נרדמת היא לא מבינה אומרת המחט קצר ... אין לנו ארוך ואמרה ננסה שוב ... הוציא דקרה אותי שוב.. מפה לשם לא עבד שוב בקושי הרגשתי טיפה ברגל אחת בקטנה כמו רגל ענן ... וזהו הכל כואב בכל הזמן הזה הם שמו לי גם את הפיטוצין... שזה עיניין של שעות עם צירים והאפידורל לא עובד כולי צורחת את הנשמה שלא עובד לוחצת כבר מיליון פעמים החליפו מלא מזרקים בה מרדים חדש... ומיילדת החלפת משמרת הוא אומר יאלה אני ינסה לעשות ככה שירדם אל תדאגי והופ פעם שלישית מזרק אפידורל בעמוד שדרה .. צרחות בכי כעס מה לא היה שם והופ נס הוא התחיל לעבוד כולי מרגישה יא פועל שתי הרגליים נמלים כולי שמחה תודה תודה.. הוא ראה איך סבלתי והוסיף חומר הרדמה יותר קשה מהאפידורל במזרק של האפידורל יחד שאני יפסיק לצרוח ולבכות.. מפה לשם לא יודעת מה זה החומר הזה הוא רק רצה לעקל אליי הוא(המרשים) יצא היה שמח לא עבר דקה התחלתי להרגיש רע סחרחורת בחילה כל הפנים ופה נרדמו לי אמרתי לבעלי באלי להקיא לא טוב לי ובכיתי הוא בה לתת לי להקיא בשקית להקיא ופתאום הוא רואה איך אני נשכבת עם ידיים למעלה מתהפך לי העיינים ואני עם בועות וקצף בפה וכולי כחולה בעלי יוצא בריצה (ובדיוק באו להגיד מזל טוב למישהי אחרת כולם שמחים) והוא צורח מהר אישתי איבדה הכרה מהר רוצו! הוא רואה אותי במצב של אפילפסיה(שאגב בחיים לא היה לא במשפחה ולא לי...) ואני קמה מי זה שרואה מלא המון רופאים מעליי בלחץ מנסים להעיר אותי רואה מלא זריקות התחיל לעשות לי בשתיי הידיים מנסים לדבר איתי שאני יענה ואני לא מצליחה לענות רדום לי הפה .. לא מצליחה להוציא מילה עד שמשהו שיחרר את זה והצלחתי הרגשתי כל-כך רע שאין לי מה לתאר אפילו זה היה רגע שאני לא אשכח בחיים! שלא נדבר על בעלי... עכשיו בעלי מרוב לחץ ראה שפתחתי עיינים ראה שעניתי משהו לרופאים יצא לעשן סיגריה חשב הוא מתעלף במקום לא יכל לראות את זה פשוט .. התחילו לדחוף לי מורידים מרדימים ועוד מלא דברים כמו שהבנתי כנראה החומר השלישי ששמו עם האפידורל עשה את זה כי אין לי תשובה אחרת לזה .. אחרי כל זה עבר לי האפידורל והתחלתי לצרוח עם צירים פשוט שראיתי את לאדעת מי עם פטוצין שהרג לי את החיים הילד לא רצה להתקדם עם הראש הפתיחה לקח לה המון זמן וגם כשה היה פתיחה הראש לא היה מספיק למטה וסחבו אותי עם הרדמה שלא עובדת אחרי כל החומרים שהחדירו לי ... המשכתי ללחוץ לאפידורל הגיע 'וב מלא פעמים מרדים הוסיף תוספת כפולה של האפידורל הפעם בלי החומר שעשה לי התקף שעוד שניה איבדתי חיים בגללו !. והאפידורל פשוט עבד אליי לרגעים ורק ברגליים בבטן צד שמאל פשוט כאבים כאלה שצרחתי שזהו דיי שיצא כבר לא רוצה יותר בכיתי שברתי את היד לבעלי מסכן... מה שהוא עבר הוא לא ישכח לעולם... מפה לשם הלידה הזאת גרמה לי לא לרצות עוד ילדים רק בגלל הלידה שחשבתי שתלך מהר כי היא לידה שניה וסהכ היה אמור להיות יותר קל ... הילד מ3 בלילה וכל הסיפור שקרה עד 19:58 שנולד סוף סוף הרגשתי שזהו אני לא בעולם הזה .. עד עכשיו ניסיתי להבין למה המצב חירום הזה לא הוציאו אותו ונתנו לי לסבול לצרוח לבכות לקבל התקף אפילפסיה שלא מובן מאיפה בה.. ופשוט להבין שאני יותר לא בנויה לזה... זה ילד אחרי שיש לי אחד כבר ועברתי שתי הפלות לצערי כל-כך חיכיתי לזה ובסוף במקום לחוות את זה כמשהו חיובי אני מרגישה שעברתי טראומה כזאת שאני לא ישכח בחיים הגוף שלי כרגע גם במצב לא מי ישמע ... וואלה מה אגיד לכם כן שווה הכל להביא אותם אלינו אבל מה שעברתי מרגיש לי שמספיק שזה גבול גבוה עבורי ואני מבינה שאני יותר כרגע לא בנויה לעוד ... כשה את מבינה שכמעט איבדת חיים עבור חיים כמובן אבל במצב שהייתי בו צרחתי את הנשמה תצא תצא כבר דיי אני לא רוצה יותר ובאמת התכוונתי לזה לצערי:( אז כן לפעמים יש חוויות לידה שאחריהם את מרגישה לשם את יותר לא מתקרבת (ואני עוד רציתי בת) ופעם חשבתי שההריון הראשון היה קשוח ...(ממש לא) זה עוד קיצרתי לכם ... כמה שבכיתי שם וכמה שצרחתי לא אפרט מה אמרתי מרוב שהייתי מותשת נפשית פיזית גופנית הגוף קורס ואת לא יכולה לעשות כלום חוץ מי לצרוח לבכות ולבקש שיפסיקו את זה :( סורי על החפירה וגם לא רוצה להלחיץ אימאות עתידיות עוד פעם כל לידה היא אחרת כמו שהיא יכולה להסתבך ככה היא יכולה ללכת הכי מושלם ביקום פשוט אני עברתי טראומה חד וחלק!

היי שאלה לא קשורה אבל אני מרגישה שאני מתמודדת עם בעל שרק מבקר אותי, דורש ומתלונן. לדוגמא: סוף יום הבית בלאגן היסטרי מכל היום שהיה והוא לא מפסיק לרדת עליי שהבית מבולגן ושאני צריכה ללמוד מאחרות מה זה סדר וגידול ילדים בבית מסודר. בנוסף מצלם את הבלאגן כדי להוכיח לי אני עם 3 קטנטנים בבית ומתה לפרק הכל נשארת בגלל הילדים בעיקר. יש מישהי שעזבה קשר כזה ויכולה להגיד לי אם היה לה באמת שווה או שהיה עדיף לשתוק ולחיות כך?