אני כועסת. בעלי קבע פגישה להיום ב08:00 בבוקר. ארגנו מהר את הילדים לגן , הקטנה קצת עשתה רעש וצלצולים אז הרגעתי אותה, הוא בינתיים ממשיך ללחוץ(בנחמדות) מהצד, ואז אמרתי לו ''שקובעים פגישה ב8 לא מתעוררים ב7 לילדים לוקח זמן להתארגן) ואז הוא זרק לי משפט שהרתיח אותי ''תפסיקי לזלזל בזמן של אנשים'' לא הבנתי אתה עוזר לי, כלכך! ואני סופר מעריכה, ואתה יודע כמה אני סובלת החודש מכאבים ושלוקח לי זמן לקום מהמיטה - היום קמתי מהר ועזרתי לו עם הכל. דווקא היום היית צריך להגיד את זה? אחרי שאני באמת נותנת מעצמי כמה שאני יכולה וכמה שיותר מהר? ועוד כאילוו לא מבין למה אני כועסת?? ואז אמרתי לעצמי..טוב נניח לא הבין- אגיד לו. אמרתי לו , עדיין לא ביקש סליחה , אמר ''הבנתי בואי לא נהרוס את היום הזה ונמשיך הלאה'' לקחתי נשימה , הוא ראה שאין דלק- משהו בו עלה והוא אמר ''אני לא ממלא דלק יותר, לא נשאר הרבה כסף מבחינתי לקחת את הילדים ברגל" אמרתי לו ''מעולה סבבה'' ואז הוא אמר ''תגידי גם לחברה שלך שבשבת אם היא רוצה שהיא תבוא לאזור שלנו ונלך ברגל"(קבענו פיקניק עם הילדים לא ראיתי אותה מעל שנה) ואז אמרתי לו.. ''בטח תגיד לי גם להגיד לאחותי שאנחנו מבטלים'' הוא אמר ''כן'' חי בסרט!לא הבנתיי... לפני שבוע קבעתי איתה, הזמינה את המשפחה , עמדה והכינה כל השבוע אוכל והיא עם שתי תינוקות בבית...ניראה לך הגיוני שאבטל?? כאילו אם זה היה הפוך הוא היה עושה את זה. אמאל'ה אני רותחתתתת