קצת מתוסכלת.. הילד שלי שהגיע אחרי 5 שנים של נסיונות להיכנס להריון( היום כמעט בן שנה וחצי) לא אומר אמא,רק אבא מבחנתו אם אבא ליד לא צריך את אמא בכלל.. מתמלא באושר וממש עף באוויר כשאבא בבית, איתי זה פחות קורה.. לבעלי שעות עבודה נוחות יותר הוא עצמאי ואני שכירה שעובדת עד מאוחר ובשעות הפוכות..אולי זה קשור? מצד שני עם אבא עושים רק כייף ועם אמא פחות,כי אמא עושה את כל השאר,מנקה מבשלת מחנכת וכו' ובקושי נשאר לי זמן לנשום (יש עוד ילדים גדולים בבית) אני שמחה שהקשר שלהם ככה אבל לפעמים אני פשוט מתמלאה מקנאה ומרגישה כאילו אני לא מספיק טובה ומגניבה בשביל הילדים.. הכל אצלי כזה כמו רובוט.. להספיק את הכל. אין לי הרבה עזרה מהבעל..ואני מרגישה כאילו הילד בכלל לא רוצה אותי :( אני יודעת שאני נשמעת ילדותית אבל אולי מישהי גם הייתה בסיטואציה כזאת?