לגמרי מבינה אותך אני גם סבלתי מתחילת ההריון היה לי רע מכל בחינה אפשרית הדבר היחיד שסוגשל הרגיע אותי זה זה שאני בהריון בכלל(הריון קודם נגמר בהפלה)ועדיין כל יום הרגיש לי כמו נצח סבלתי בטרוף רק חיכיתי שיגמר,והינה אני שבוע 33+ כבר ועדיין קשה לי נורא אבל וואלה כשאת פתאום מגיעה לשלבים האלה את קולטת כמה דווקא הזמן עבר מהר,הוא מרגיש כאילו לא זז כי את סובלת אבל אם רגע תסתכלי אפילו סתם על תאריכים וזה את תראי איך כבר עברו כמה חודשים טובים מאז שגילית בכלל שאת בהריון,כמה חודשים עברו מהפעם הראשונה ששמעת את הדופק של הקטנטן/ה,התקופה הזאת טסה בטרוף גם אם אנחנו לא שמות לב לזה. רק לפני כמה ימים ראיתי פוסט של מישהי ששאלה משהו והיא רשמה שהיא בשבוע 22 ואני כזה ואוו שבוע 22 בקושי זוכרת משהו מאז,ואז אני כזה רגע מתי בכלל הייתי בשבוע 22? מסתכלת ביומן קולטת שזה אשכרה היה לפני שלושה חודשים,3 חודשים את קולטת?ואני לא קלטתי את זה אפילו עד אותו הרגע בגלל שהיה לי חרא.צריך פשוט ללמוד להסתכל על זה בצורה אחרת ולהודות על מה שיש כי זה באמת לא מובן מאליו עם כמה שזה קשוח.