בא לי לפרוק. ילדתי לפני כחודשיים, תינוקי מתוק ואהוב. כל החלק הסופי של ההריון היה קשוח כי המלחמה ממש הורגשה ובקושי יצאתי מהבית, אחר כך הלידה בשיא החורף ומצאתי את עצמי תקועה כל היום בבית, בתוך 4 קירות. ההתחלה הייתה מאוד קשה ולאט לאט הדברים מתחילים להסתדר, בשבועיים האחרונים יש פתאום ימים של שמש והחלטתי לצאת קצת מהבית, יש לי מלא סידורים לעשות. יצא שיצאתי כבר פעמיים עם הבייבי וזה היה פשוט סיוט! הוא לא רגוע! לא באוטו, לא בעגלה, לא במנשא, לא עם מובייל, חוץ מבידיים שלי הוא פשוט לא רגוע בשום מקום. זה כל כך מקשה על הכל! הידיים שלי לא פנויות ואני פשוט מרגישה בתוך סיר לחץ עם הבכי הזה בכל יציאה מהבית. לא ככה דמיינתי את חופשת הלידה שלי. בחופשת לידה הקודמת עם הילדה שלי הכל היה רגוע, היא יכלה להנות בעגלה מלהתבונן בסביבה, הייתה נרדמת בעגלה והכל. פה אני מרגישה שכל יציאה מהבית זה סיוט! ואני הכי מאוהבת בו בעולם, הכי סבלנית, אני באמת באמת לא מתלוננת על התינוקי שלי, סתם פורקת שזה פשוט קשה לי. הנפש שלי צמאה לצאת קצת, יש לי כל כך הרבה דברים לסדר, לקנות ולטפל בהם ואני פשוט לא מצליחה איתו כלום.