באלי לפרוק קצת אני מרגישה קושי שלא חוויתי בחיים, העייפות והחולשה והחוסר חשק לעשות משהו, לא באלי לקום בבוקר וללכת לעבודה. אני פשוט רוצה להשאר מתחת לשמיכה ולא לצאת משם. אני כבר לא מכירה את עצמי אני הייתי אישה שמחה ואוהבת לעשות דברים, הייתי מנקה ומבשלת ויוצאת עם בעלי כל הזמן. היום אני לא מתפקדת בכלל אני רק מחכה שהיום יגמר כדי שאני אלך לישון ואני חיה כל יום בציפייה שהשבוע יגמר כבר, אני לא מצליחה לחיות כל יום בפני עצמו. אין לי מצב רוח לכלום אני מרגישה סמרטוט מהלך. נמאס לי כל היום להתלונן שיש לי בחילות ובאלי להקיא. ואין לי תיאבון לכלום וכל מי שמכיר אותי יודע איזה אהבה יש ביני ובין האוכל אבל אני לא אוכלת הרבה ואני עולה במשקל וזה ככ קשה שכל התיאבון נעלם אין לי חשקים לכלום וזה פשוט לא אני. אני בחיים לא הייתי נותנת לעצמי להישאב לתוך קושי או מחלה כל החיים שלי אני רגילה לעבוד לא הייתי נותנת לעצמי להיות חולה ולהשאר בבית והיום אני רק רוצה להישאר בבית. אני מתגעגעת למי שהייתי ובאותה מידה אני ככ שמחה על ההריון ואני מצפה לתינוק הזה אבל אני חווה קושי שאני לא מכירה. אני גם מרגישה שאף אחד לא באמת מבין אותי בעלי הכי מנסה לעזור ולתמוך אבל הוא לא באמת יכול להבין מה אני מרגישה בפנים. אני בחודש שלישי ואני ממש מקווה שזה יעבור לי ושאני אצליח להינות מההריון כמו שחשבתי שיקרה. אם יש למשהי טיפים או מילות עידוד אני אשמח❤️ כייף שיש איפה לשתף מהלב