אני מתארת לעצמי שזה לא היה בתכנון אבל אחרי שאת יודעת כמה התהליך הזה הוא אמיתי ושבוע חמש הופך בתשעה חודשים לאוצר שיש לך ביד עכשיו קשה לחשוב על להפיל דבר כל כך יקר עם כל ילד מגיע הברכה וכנראה שאת מסוגלת אם זה הנסיון שאת עומדת בו עכשיו קחי ותחבקי אותו בשתי ידיים. עד שתלדי התינוק שלך יהיה בן שנה וכבר יהיה לך איתו יותר קל הם יהיו החברים הכי טובים ואת תגיעי לשקט ולנחלה יותר מהר ממה שדמיינת.

אני עם 3 צמודות וזה הדבר הכי טוב,שיכולתי לבקש קצת קשה בהתחלה אבל מודה על כל רגע שהם בחיי

רגע לקחת מניעה?? אם לא.. מה חשבת??? לקים יחסים ולא להיכנס להריון???

נכון שהבעל לא בהריון וזה לא הגוף שלו, ובסוף כנראה גם תעשו מה שאת תבחרי. אבל אני יכולה להבין את התסכול שלו ואת חוסר האונים שהוא חש (אמנם אני בעד תקשורת בוגרת ולא התעלמויות או ברוגזים) אתם זוג וזה הילד העתידי שלו בדיוק כמו שלך, והוא רוצה את הילד שלו גם אם לא מתוכנן וגם אם קשה. כמו שאת רוצה שיבין אותך ויתן ביטוי לרגשות שלך, את צריכה להבין אותו ולתת ביטוי לרגשות שלו, אולי כך הוא ירגיש בנוח לדבר איתך ולא להתעלם או להתעצבן. פשוט תנהלו שיחה בוגרת ורצינית עם כל השיקולים שיש. החיים לא תמיד עובדים לפי התכניות שלנו אבל אני מאמינה שהכל לטובה, ועל אף שכרגע זה מרגיש לך קשה ולא שייך ולא מתאים, עד שתלדי שוב התינוק שלך כבר יהיה בן שנה והקשיים שאת חשה עכשיו של ילד ראשון בהתחלה, הם הכי קשים, אבל הם כבר לא יהיו אותו דבר. 9 חודשים זה הרבה זמן להתכונן נפשית, ועם כל הקושי, הם יגדלו להיות החברים הכי טובים. תחשבי על זה.