היי בנות ערב טוב, אני ממש אשמח לעצות תינוק בן שנה וחודשיים לא מוכן לאכול שום אוכל לא משנה באיזו דרך אני נותנת או מה אני נותנת. גם לאכול לבד משחק עם האוכל וזורק מסרב בתוקף לפתוח את הפה ( אני אף פעם נותנת לו בכוח חלילה ) בבדיקות דם שלו גילו שהוא אנמי מאוד לכן העלתי את המינון אבל מה אפשר לעשות כדי שיאכל או לפחות ינסה מגיע השלב שאני כבר מוותרת כי אני אומרת שלא יישאר רעב אז נותנת חלב אחרי כמה ניסיונות. במשפתחון הגננת אומרת שאומנם אוכל כמויות קטנות אבל כן משתף פעולה ואוכל ממש מתסכל אותי אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר😒
הריון ולידההריון ולידה
💬11 תגובות

תגובות (11)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בפברואר 2024 בשעה 19:48
את לא עושה שום דבר לא בסדר חוץ מזה שאת עושה מזה עניין חחח בגיל הזה הם לא אוכלים כמויות גדולות הם בעיקר מתנסים, טועמים, מכירים ולומדים מה זה לאכל ודווקא זה שאת נותנת לו לאכל לבד, זאת הגישה הכי טובה בעולם כי זה מאפשר לילד לחקור את האוכל וללמוד לאכל תזכרי שלפעמים הם פשוט לא רעבים לפעמים עייפים אין צורך להתעקש על זה כי זה לא יצליח ואפילו יגרום לאנטי ובררנות פשוט תזרמי תאכלו ביחד ארוחות ואל תסתכלי בכלל על הכמות שאוכל הןא יראה אותך אוכלת ויחקה אותך כי הוא ירצה ללמוד מעצמו ככה זה בהתחלה וצריך פשוט לזרום עם זה תזכרי שילד רעב תמיד אוכל ואולי הוא פשוט לא רעב
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בפברואר 2024 בשעה 19:50
לא רעב במשך שעות ארוכות?כמה ילד יכול להחזיק בלי אוכל?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בפברואר 2024 בשעה 19:58
הוא אוכל תמ"ל לא?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בפברואר 2024 בשעה 19:59
זה משביע חחח ובואי לא כולם אכלנים היום תרבות האכילה גורמת לכולם לחשןב שצריך כל הזמן לאכל ןזה לא תמיד נכון לכולם וגם לא כלכך בריא ודווקא חשוב מאוד לשמר לו את המנגנון החשוב הזה של השובע והרעב העיקר תמשיכי לחשוף ושזה יהיה באווירה רגועה חיובית ןטובה ולא בלחץ ופחד שלא אוכל בלי הערות על הכמות שאוכל, בלי לעשןת מזה ביג דיל

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

חייבת התייעצות איתכן קצת ארוך אבל אני אשמח שתקראו ותגיבו את דעתכן יש לי חמות באמת טובה — קונה לנו דברים לבית, עוזרת לי עם הבגדים של הילד, באמת כל מה שצריך. אישה טובה באמת. אבל בלידה הראשונה של הבן שלי, אחרי שיצאנו מבית החולים והגענו אליה לחמישי-שישי-שבת, קרו כל הדברים שלא אמורים לקרות. היא הזמינה את כל היישוב לבוא לראות את התינוק בזמן שאני הייתי ישנה בחדר איתו. הייתי מתעוררת ורואה איזה עשרה אנשים אצלי בחדר שאומרים לי “תשני תשני, רק באנו לראות את התינוק”. היא גם הייתה רבה איתי על איך להלביש אותו ואיך להתנהג איתו — ממש רבה איתי, כן! היו מצבים שהיא ממש צרחה עליי בשלוש לפנות בוקר כשהוא התעורר לאכול, שהיא רוצה להיות איתו ושאני אלך לישון. ואני לא רציתי — זו הייתה הפעם הראשונה שלי עם הילד, ורציתי לעבור את זה בעצמי. היא ממש צרחה עליי שאני לא נותנת לה אותו, ובסוף בכיתי ונכנסתי לחדר. לא נתתי לה, אבל זה היה מאוד קשה. וככה היו עוד ועוד מקרים במהלך השבת הזאת. בעקבות כל זה נכנסתי לדיכאון, והיה לי מאוד קשה אחר כך. כל פעם שהיינו מגיעים אליהם הייתי מקבלת התקפי חרדה קשים — ממש פחדתי שייקחו לי את הילד. הייתי לוקחת אותו ויוצאת לסיבוב רק כדי להירגע. בדיעבד אני חושבת שהייתי במצב ממש לא טוב. ועכשיו, כשאני שוב בהריון, אני ממש מפחדת להגיע אליה אחרי הלידה — אפילו לא שבועיים או שלושה אחרי. אמרתי לבעלי שאני לא רוצה ללכת לשם לפחות חודשיים-שלושה אחרי הלידה, בגלל מה שקרה, כי אני באמת מפחדת שזה יחזיר אותי לאותו מצב של דיכאון או חרדה. פשוט לא בא לי לעבור את זה שוב
הריון ולידההריון ולידה
💬22 תגובות