חייבת לפרוק. שבוע 37. היום סיימתי לקנות הכל כולל הכל ולהכין תיק לידה, ופתאום הרגשתי ראמה בלב הבנתי שאשכרה זה באמת הולך לקרות אוטוטו.. ונכנסתי לחרדה, אם עד עכשיו התחברתי להריון ולעובר ורק חיכיתי וחלמתי על הרגע שהיא תצא ממני, פתאום עכשיו אני לא רוצה. אני מפחדת. הבנתי שעוד רגע כל החיים שלי הולכים להשתנות ואני לא יודעת איך להכיל את זה. מפחדת מהלידה, מפחדת גם מאחרי.. אני יודעת שתהיה לי את כל העזרה שבעולם כי אלך לאמא שלי לחודשיים ואחיות שלי גם ייעזרו לי, אבל קיבלתי פיק ברכיים.. במיוחד לאור העובדה שאני לא יודעת כלום בטיפול של תינוק. אין לי שמץ. ופתאום מהמון אהבה אושר וציפייה הכל הפך להיות אצלי עצוב מפחיד ומנותק.. לא יודעת איך להחזיר לעצמי את האמונה האהבה והציפייה שהייתה לי ממש לפני כמה שעות . אני מרגישה שאני לא מוכנה עדיין אני מפחדת מהכל מפחדת בעיקר לא להתחבר לתינוקת, לא להצליח לשמוח ממנה, להיות שחוקה ועייפה מפחדת מהלידה, לא יודעת איך אעבור אותה אין לי כוח לכל האנשים והחברות שיבואו לבקר וילחיצו אותי.. די אני לא בנויה לזה