חייבת לפרוק. אני חודשיים אחרי לידה, ברןך השם קיבלתי את האוצר המושלם בעולם, הבת שלי, בכורתי אבל אני מרגישה כל כך לבד. יש לי אותה אני יודעת. נתחיל מההנקה שהסתבכה והכניסה אותי לדכדוך, השעות שביליתי עם הציצי בחוץ, בקושי לצחצח שיניים הלכתי והיא עדיין לא עלתה במשקל (עדיין אין לי מושג מה אני עושה, החלטתי לשלב תמל לשקט הנפשי שלי) עברנו לקראת סוף ההריון לראשון לציון מתל אביב ואני לא מכירה פה אף אחד או מישהו שיכול להיות איתי ב״חופשת לידה״ וחברות שלי לא אמהות אז הן התרחקו . אני רבה עם בעלי מלא, מרגישה שמהזוגיות הכיפית שלנו נהיה מרמור אחד גדול, הוא בקושי עוזר לי אפילו שהוא עובד מהבית הרבה פעמים בשבוע, הגוף שהוא לא שלי וכל התחושות והדאגות שיש לי לילדה, שהיא כל עולמי , אני מרגישה כל כך לבד. קורה שאני לפעמים נכנסת לשירותים ובוכה לבד. אני כאילו מתביישת להגיד שמאתגר לי כי באמת זכיתי להיות אמא שלה וגם כולם נורא מקטינים את הרגשות שלי. אבל אני מרגישה שזה משפיע עליה ועל הבית מאוד. זהו פרקתי. שבת שלום לכולם❤️