שאלה למי שנמצאת פה בחופשת לידה- האם בני הזוג שלכן עוזרים לכן עם הילד? ואם כן,באיזו מידה? אני 7 חודשים עם הילד בבית ומתחילה להרגיש שאני נשחקת (הוא יילך למסגרת רק בספטמבר). בעלי לא עוזר לי כמעט בכלל בטענה שזו החלוקה בינינו- הוא עובד ואני בחרתי להיות עם הילד בבית אז הוא עלי. כמובן שגם בישולים/ניקיונות וכביסות עלי. מיותר לציין שיש ימים מאתגרים פחות ויש כאלה שיותר/לילות קשים/ תחושת עייפות מצטברת שלפעמים לא מצליחה להתגבר עליה ורק רוצה לישון קצת…אז במצבים כאלה, כשאני ממש מבקשת ממנו להיות עם הילד ושאני אוכל לישון קצת, הוא יושב איתו ומשחק על משטח פעילות/שם אותו בטרמפולינה ובזה זה נגמר. הוא לעולם לא ייקח יוזמה וייצא איתו לטייל,או יציע לעשות אמבטיה במקומי,או להרדים,וזה אני מדברת כשהוא בבית ולאו דווקא עבד הרבה באותו היום. כשניסיתי לדבר איתו על זה- פעם זה העבודה, פעם יש לו מליון סידורים אז זה ״גמר לו את היום״ ובגלל זה אין לו כח,פעם זה ״לא היה לי זמן לעצמי כל השבוע״ ועכשיו הוא הולך חודש למילואים אז בכלל אין לי מה לפנות אליו עם הנושא… אין לנו גם עזרה מהמשפחה, אנחנו ילדים יחידים לאמהות יחידניות ומבוגרות שרק באות לבקר מדי שבועיים לכמה שעות ונוסעות. אוהבת את הילד שלי מאוד ומוכנה להישאר איתו כמה שצריך בבית, אבל מתחילה להרגיש שחוקה ולבד..