פריקה!! הריון ראשון שבוע 32. מרגישה כלכך אחרת ממה שהייתי לפני ההריון. מאישה פעילה, מלאת עשייה, נראית טוב ועושה כושר על בסיס קבוע, הפכתי לבטטה שרוצה כל היום לישון, כאובה ומתלוננת על כאבים. יודעת שבעלי מעריך ואוהב את האישה שהייתי לפני ההריון. הוא כזה שחי ברף גבוהה של עשייה ופחות מעריך בטלנות ואנשים שמתלוננים כל היום וכזה. הוא אף פעם לא אמר לי כלום אבל מרגישה בינינו שהוא פחות עף עליי מפעם, קצת אדיש למצב שלי. הוא לא אומר משהו אבל מצד שני גם לא הכי תומך ולבבי. הוא בשלו ואני בשלי. זה כלכך מבאס אותי ועצוב לי. גם מי שהפכתי להיות וגם זה שזה יוצר פער ביני לבין בעלי. אמרתי לו כמה פעמים שאני צריכה תמיכה וצריכה הרבה חום ואהבה ותחושה שהוא עף עליי כמו פעם, הוא רק אומר ״ברור בטח״ אבל לא באמת קורה עם זה כלום לפחות אני לא מרגישה את זה. מבאס אותי שאני ביכלל צריכה לבקש את זה ממנו ועוד יותר מבאס אותי שהביטחון עצמי שלי תלוי בו(אף פעם לא הייתי ככה לפניכן ואני יודעת שזה מה שהכי משך אותו)