קצת ארוך אבל אני ישמח שתגיבו לי איך הייתן מתנהלות עם חברות כאלה .. מבין כל החברות שלי אני היחידה שנשואה עם ילד .. כולן או רווקות או שיש להן בני זוג בלי ילדים . אני מרגישה שכל החברות שלי פשוט ילדות שלא התבגרו בהתנהגות שלהם וכל פעם שאני יוצאת איתן אני מתחרטת על הרגע הזה כי לידן אני ניראת כמוהן ואני ממש לא .. לא בקטע מתנשא אני כבר בראש אחר לא בקטע של מועדונים ולא בקטע של לצאת עד הבוקר וגם לא לצאת בחבורות ולצחוק מכל דבר ולהתלהב מבנים עברתי את השלב הזה . יש לי חברה שכל דבר יש לה מה להעיר היא חושבת שהכל צריך ללכת לפי מה שהיא מחליטה ומה שניראה לה באותו רגע ואם אני יגיד דעה שונה משלה היא ישר תתחיל לתקוף ולצעוק ופשוט אין לי כח להתווכח אז אני שותקת או שאני אומרת לה בסדר טוב רק שתשחרר ממני אבל אני לא סותמת לה את הפה ואז היא חייבת להגיד הינה את לא עונה זה אומר שאני צודקת ומנסה כל הזמן לעקוץ במיוחד ליד אנשים . כל פעם שאני יוצאת איתה היא חייבת להתווכח וחייבת להשתלט על כל דבר ולגרום לי להרגיש רע עם עצמי .. אני יתן דוגמה , נכנסנו לחנות בגדים אני מצאתי חולצה יפה שאהבתי וישבה עלי פצצה והיא לא מצאה כלום אז היא תבאס אותי ותגיד איכס היא מכוערת או תגיד היא חמודה אבל לא שווה את הכסף או מה תחכי את כל התור הזה בשביל חולצה מסכנה או כל דבר שיוריד אותי מאותה חולצה . ואם נכנסנו לחנות והיא מצאה חולצה ואני מדדתי בגדים ולא ממש אהבתי היא תשכנע אותי שזה מושלם עלי ותחמיא לי רק כדי שאני יקנה ואז כשאני יגיד שלא ממש אהבתי היא ישר תתחיל עם מניפולציות של מה יש לך זה יפה עד שמצאת משהו שיפה לך ואז שאני אומרת לה זה לא שווה במחיר הזה אני קונה 5 חולצות היא אומרת מה את קמצנית אהבת תקחי בגלל המחיר את לא לוקחת וממש יורדת עלי וזה לא נעים לי ובסוף אני קונה ומתחרטת . עוד דוגמה , אני ובעלי תכננו לנסוע לצפון ביום הולדת של בעלי עם הילד ואז היא אמרה לי תקחי את בעלך והילד לצימר בצפון אתם תהנו ובלהבלה ואז אמרתי לה כן אני מתכננת משהו כזה ואז כשהיא רואה תמונה כשאני בצימר היא אומרת לי אין אמרתי לך שאת חייבת ללכת לשם , כאילו שהלכתי בגלל שהיא הציעה לי וזה לא ככה בכלל . פשוט מעצבן אותי שהיא חושבת שכל העולם סובב סביבה ואם אני יעיר לה היא תיפגע אבל זה כבר מתיש אותי אין לי כוחות להתנהגות הזאת ומה שהכי מעצבן שהיא חושבת שהיא בוגרת וכל הזמן שאנחנו מדברות היא חייבת להגיד כמה היא מרגישה שהיא התבגרה ורק איתי היא יכולה לדבר כי אנחנו באותו ראש (בכלל לא) אבל אני פשוט נמנעת מוויכוחים איתה ופשוט מהנהנת לה שהיא אומרת משהו מטופש .. לפעמים אני מרגישה שאני מתנהגת גם כמו ילדה עם החברות ואני לא אוהבת את זה . אני אמא והתבגרתי וכולם אומרים לי את זה וזה מבאס שליד חברות שלי אני מרגישה לא אני פתאום .. לנתק עם אותה חברה קשר זה לא ממש אופציה כי אנחנו חברות מכיתה א וגם היא גרה שני ביניינים ממני וכל יום מתקשרת לשאול מה קורה .. לגבי החברות האחרות אנחנו פחות מתראות אז אני לא מרגישה אותן כל כך , מדברות בפלאפון פה ושם לא כמו פעם .. איך הייתן מגיבות לסיטואציות כאלה ואיך אפשר לגרום לכל השתלטנות הזאת להגמר ? זה כבר ניהיה ממש בלתי נסבל להיות לידה .

אני מרגישה שהכל סוגר עליי ועל בעלי המצב איבד שליטה אין יום שקט רק מריבות אני גם מרגישה שהוא צריך ספייס ומתלבטת אם להציע לו לקחת הפסקה לכמה ימים ושיצא מהבית. אני יודעת שיש מצב שזה רק יחמיר את המצב אבל אני כבר נואשת ואובדת עצות

היוש איפה כדאי לעשות NIPT באיזור השרון? אני בכללית.. מקבלים החזר מלא?

איפה כדי ללדת ?

תינוקת בת שבועיים החלפתי לה מסימילאק למטרנה אקסטרה קר, עד כמה זה קריטי שאין בחלב את רכיב הHM-O, מרגישה רע שהחלפתי כי זה פחות דומה לחלב אם. אבל לא הגיבה טוב לסימילאק