אז בעלי מגויס מה7.10 עברו מעל ל130 ימים אבל מי סופר... בעלי כבר המון זמן מוזר, עוד הרבה לפני המלחמה. פעם ב.. היו תקופות שהוא היה פשוט ננעל, יושב עצןב על הספה, חוץ מסקס, לא היה מגע אחר(הכוונה שלא היה חיבוק או נשיקה סתם באמצע היום, מה שכן קורה בדר"כ) בהתחלה הייתי מתעלמת ונותנת לזה לעבור. אחר כך כבר ניסיתי יותר להתקרב ולנסות להבין מה קרה לו. אחרי שזה לא עבד וזה רק הגיע לעיתים קרובות יותר, כבר התחלתי להשבר. הוא בנוסף לזה שהוא ננעל, גם היה אדיש והתייחס לא הכי יפה שיש. ברח לחול פעמיים לפני החגים למרות שרצינו לללכת לאנשהו עם הילדים. אני לא יודעת כמה אני מצליחה להעביר מהמעט מילים שאני כותבת, אבל בעלי אדם מדהים, אבל זה שהוא פשוט נסע, שבר אותי ממש. כי את הטיול הראשון פירגנתי לו, ואת השני הוא הרגיש שהוא שוב חייב לברוח(טס למשפחה בחול) כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לשבת ולחכות לפעם הבאה שיתנתק מאיתנו. וממש חשבתי לעשות איזה צעד. ואז ה7.10 הגיע והוא גויס. בהתחלה היה קשוח מאוד. ואז דווקא הרגשתי שזה טוב לזוגיות שלנו... הבנתי כמה אני אוהבת אותו וכמה אני לא יכולה בלעדיו. היה לי קשה, אני לבד עם שני ילדים בלי שום עזרה. והגעגוע אליו שבר אותי. הןא יוצא לעיתים די רחוקות. אבל כל אפטר שהוא מגיע, מדהים וכיפי. חוץ מהאפטרים האחרונים. באפטר האחרון הוא התייחס אליי בצורה קרה ומגעילה והרגשתי שנמאס לי להכיל. נכון, הוא בצבא. אבל הוא לא בעזה, הוא ממוקם בצפון. ועם כל הכבוד, אני אף פעם לא מבקשת ממנו עזרה בבית כשהוא חוזר... אני רק רוצה שינוח. אז לפחות שהתייחס אליי יפה... הוא עזב שוב לצבא, ואני הרגשתי שאפילו אין לי שופ עצבות הפעם. בהתחלה התאפקתי לא להגיד כלום כי אמרתי לעצמי שהוא בצבא ובטח קשה לו. אבל לא! גם לי קשה, והוא היה ככה גם לפני, בסוף שום דבר לא השתנה. אז כתבתי לו לפני שבוע הודעה שבה פרקתי הכל. וזה פשוט הציף שיחה שלא יודעת אם הייתי רוצה אותה. הוא כתב הרבה דברים קשים. שבאלו להעלם ושהוא בחיים לא חשב שהוא ירצה להתחתן(חשוב לי לציין שמעולם לא היה דיבור בניני על חתונה וההצעה שלו הגיעה פתאום משום מקום, אנחנו נשואים 8 שנים) הוא כתב שהוא מצטער שהוא הכניס אותי לחיים ושלא מגיע לי. הוא כתב שהוא שמח שגייסו אותו כי יש לו תירוץ ללכת מהבית. הוא גם כתב שהוא חשב שזה טוב שיש מלחמה כי אז הוא ימות ולכולנו יהיה טוב יותר. המילים האלו פשוט הממו אותי. אני לא מבינה מאיפה זה הגיע בכלל. כמובן שזה פגע בי מאוד, אבל החלטתי לחשוב קצת לפני שאני עונה לו. והבנתי שהוא כנראה במקום שממש לא טוב לו. ובסוף, אני לא רוצה להיות הכלא של מישהו אחר. אני גם אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב. והכי אני לא רוצה, להיות עם מישהו שכנראה לא הכי רוצה אותי. אז למחרת כתבתי לו שלא משנה מה, אני אוהבת אותו ושגירושים זו לא קללה, ואם הוא מרגיש שהוא רוצה לברוח, שאולי יעשה את זה ואנחנו נסדר את זה ככה שיסתדר עם הילדים. והבנאדם פשוו נפגע ממני. שאל אם אני לא רוצה אותו והאם אני מוותרת עליו. עניתי לו שהבנתע ממנו שהוא לא רוצה ושאני נטו באה לקראתו. והוא מצידו אומר שזה לא מה שהוא התכוון ושהוא לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו. מישהי יכולה להסביר לי מה הוא רוצה מהחיים שלי?? איך אפשר גם לרצות להעלם וגם לרצות להיות איתי?? אני מרגישה שהוא בדיכאון קשה ולא יודעת איך לפעול. אני מצידי אשחרר אותו אם זה מה שיעשה לו טוב. אבל זה נראה שזה ךא מה שהוא רוצה ממני. מישהי יכולה לעזור לי עם המצב? בסוף אני גם בנאדם, ואני לא יכולה לשבת ולחכות שיחליט מה הוא רוצה מהחיים שלו. אבל אם הוא בדיכאון, אני רוצה להיות של בשבילו ולעזור לו לצאת מזה. סליחה על האורך, זה בטח כתוב בצורה מבולגנת ולא ברורה... אני פשוט בוכה כמה ימים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי