באלי לשתף אני בשבוע 20 בהריון לא מתוכנן(לא נשואה וכרגע האבא לא בסיפור) אני בת 29 וגרה עם אמא שלי ואחי(בן 31), כן אני יודעת מוזר שאנחנו עדיין בבית(למרות שאמא שלנו בחיים לא רמזה או רצתה שנצא.....אני בתכלס יותר השקעתי בעבודה ולטייל בחול אז לא באמת רבצתי בבית...לא מזמן חזרתי מחול מ4 חודשים שם... ועזבו שאני רגשית מאוד לא יודעת איך להכיל את ההריון והכל(היחידים שיודעים בנתיים זה אימא סבתא ודודה שלי+ 2 חברות ששיתפתי בקיצור 3אחיי הבנים לא יודעים..כנראה גם קצת מתביישת כזה... אז פגשתי את אחי הגדול היום ודיברנו כזה...אז אמרתי חו שדי קשה לי שאני ואחי ה31 באותו בית(כי הוא לא נקי והיגיינה לא ירודה וחוסר התחשבות וכו וכו) אז הוא אמר לי "למה את לא יוצאת אז?.."אם כ"כ לא באלך להיות בבית...וגם את כבר גדולה וזה" וזה עשה לי טריגר כזה..עד עכשיו חושבת על זה שגרם להרגיש יותר כישלון משאני מרגישה בחיי... גם בהריון, גם לא מצליחה למצוא עבודה, גם עדיין אצל אמא שלי...ואני מרגישה שהחיים בזבל... תעודדו אותי או סתם תשתפו מה אתן חושבות על המצב בתכלס אני הכי עצמאית כזו אז אם לא הייתי בהריון הייתי כנראה יוצאת עכשיו אבל אני רק חושבת על ההוצאות(עם הילד והכל) ועל זה שכרגע צריכה להתמודד עם התינוק לבד... ואני כבר שוקעת בייאוש סורי על החפירה!!