פוסט פריקה💔 זה תקופה שהרבה נמצאים באבל. תקופת מלחמה. כל אחד חווה אובדן אחר. יש מי שחווה אבדן של קרוב, אהוב ויש מי שחווה אבדן של הבטחון. אבדן הבית. גם אני חווה אבדן. והוא קשה כל כך אבדן של ילד רגיל. ילד אהוב שלי. ילד שקיוותי כל כך שיהיה רגיל. ילד שאמרתי שהינה אוטוטו הוא יהיה רגיל. ילד שקיוותי שאוטוטו כבר לא אקבל עליו ביטוח לאומי. ילד שקיוותי שהגן יצחק שהוא שם ויגידו לי להעביר לגן רגיל. אבל לא. אתמול התקווה מתה. התנפצה. התקווה לילד רגיל ועם זה נולדה מציאות חדשה. ילד עם תסמונת לנצח. אז כן. אני חווה אבדן. אבדן של התקווה. אבדן של ילד רגיל. וחיים חדשים עם תווית בלתי הפיכה שמושרשת עמוק בdna. תווית התסמונת. ולא סתם תסמונת. תסמונת נדירה. אז ילד אהוב שלי. בך זכיתי. בלב ובנשמה הטהורה והיפה שלך. אבל תסלח לי שאני עדיין מרגישה אובדן. אתגבר על זה. אקום מהעצב הזה שאני נמצאת בו. אני מבטיחה שאהיה האמא הכי טובה בשבילך❤️