מניקה בלעדית תינוק בן שבועיים וחצי. מאז תחילת המצב הבטחוני אני ממש אוספת את עצמי בידיים, משדרת רוגע גם לו וגם לגדול. ביומיים האחרונים קצת קורסת כי מתחילים לדבר על כניסה קרקעית ובעלי במילואים ביחידה לוחמת ואני מודאגת שיכניסו אותם לעזה. מתפקדת על 3 שעות שינה ביום, בקושי אוכלת וגם אם אוכלת לא מאוזן אלא יותר אכילה מסטרס (שטויות), בקושי שותה… אין לי סבלנות להנקה אני מוצאת את עצמי נאבקת ומרגישה כאבים בפטמה כשאני מניקה אף על פי שהחיבור טוב וחושבת שאולי זה נפשי יותר כי אני מאוד מתמקדת בתחושה שבא לי לקום ולחזור לחדשות במקום להתרכז בהנקה. אני מאוד רוצה להמשיך להניק, חשוב לי נורא וכרגע אני לא משלבת בקבוק/שאיבות. תנו לי בבקשה טיפים איך לא לדפוק לעצמי את ההנקה בקצב הזה… אני מנסה להרגע אבל משהו נדפק ביומיים האחרונים עכשיו התינוק ישן אוכל כרגיל יציאות תקינות (גם התחלתי להביא יותר מוצץ להרגע כי אין לי סבלנות לידיים כמו מלפני יומיים) מרגישה חרא עם עצמי.

שבוע 4+4 אתמול גיליתי רק אחרי שנה וחצי של טיפולי ivf 🥹🥹🥹

בנות איפה יש חוף נפרד לנשים היום????

מה הייתן עושות אם התגרשנו והילד בן 8 חודש צריך לראות את אבא שלו במשמרות ואני בעיקרון צריכה להיות איתו בשעתיים שהוא רואה אותו כי אני לא יכולה לשחרר לו את הילד לבד הוא לא יודע איך לטפל בו וגם הוא לא אחראי בכלל. ואני כגרושה ממנו כבר קשה לי לא מסוגלת לזה שאני נפגשת איתו ביחד איתו . יש למישהו רעיון?