היי אהובות נושא סופר חשוב בשבילי פליז תעזרו לי🙏🏽🙏🏽 רוצה בעזרת ה׳ ללדת בלי אפידורל בלידה הראשונה גם רציתי ככה ופתיחה 6.5 נתנו לי אפידורל כי רצו לתת לי פיטוצין ובסוף לא נתנו כי הפתיחה התקדמה מהר בקיצור אני בטוחה שאצליח לשרוד בלי אפידורל עד פתיחה 10 אבל מפחדת מאוד שברגע שהמיילדת תגיד לי שהגיע הזמן ללדת אני פתאום אפחד ואלחץ כי אני בלי משכך כלשהו ואהיה חייבת ללדת בפחד כי אי אפשר לתת אפידורל כבר בפתיחה עשר ועד שישפיע יקח זמן😭 מה עושים? בנות תנו לי עצה מניסיון
אמהותאמהות
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי6 בפברואר 2024 בשעה 10:49
עברתי 4 לידות.. הראשון באתי יחסית מוקדם.. כלום פתיחה 5 קיפלתי אפידורל. בשני היה עמוס ועד שהיתפנה חדר לידה לא הספיקו לתת אפידורל כי יש היה לידה. הכאב של כל המקום אחרי הלידה היה משהו שלא חיותי... שרףף לייי כ''כ .. פדי קרח קצת הרגיע. אבל לא מספיק.. רעדתי מכאב אחרי לידה ברמה שלא יכולתי להחזיק את התינוק. לידה שלישית ורביעית קיבלתי אפידורל מאוחר מידי ולא הספיק להשפיע... אבל הכאב שאחרי הלידה היה מופחת. לגבי הלחיצות.. את נושמת פו..פו.. עם פה פתוח עד שאומרים לך ללחוץ... תמיד יש שליטה מלאה..לי לפחות .. לא ללחוץ בלי הוראה מהמיילדת.. מקסי אם תלחצי יכול להיות טיפה תפרים...תבואי ללידה עם רוגע. ואמונה בעצמך. עם המון תפילות. ותעברי אותו בשלום ובידיים מלאות
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי6 בפברואר 2024 בשעה 11:16
אני ילדתי שתי לידות בלי הפדורל ושתי לידות עם ואני אחת שיש לה כוח סבל בצירים כאב לי מאוד אבל הצלחתי על ידי נשימות לשרוד את זה בלחיצות אני צעקתי הרגשתי שאני עולה למעלה מביאה כיף לאלוקים ויורדת בחזרה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי6 בפברואר 2024 בשעה 14:50
אני מאמינה בלהגיע ללידה עם ראש פתוח בלי תוכנית מוקדמת ופשוט לזרום.. תחליטי באותו רגע מה מתאים לך. יכול להיות שתבואי בראש של לידה טבעית ללא אפידורל ובפתיחה מסוימת תחליטי שלא מתאים לך ותבקשי או להפך.. פשוט תזרמי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי6 בפברואר 2024 בשעה 15:04
זו הבעייה שאם אגיע עד פתיחה 9 או עשר ואחליט שבאלי אפידורל לא אוכל לקבל

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

חייבת לפרוק את שעל ליבי, לא מצליחה לשתף אף אחד... לא טוב לי מעבר לזה שלא טוב לי, אני מרגישה שאין בי שמחה אמיתית... אני כבויה יש לי תינוק כמעט בן שנה שהוא כל עולמי אני אמא מסורה וטוטאלית מתפקדת ומתפעלת את הבית במאה אחוז אבל כבויה כאילו משהו מת מבפנים אין למה לחכות הייאוש עולה מהר, כל הזמן אומרת לעצמי שנמאס לי ובא לי לברוח, להיעלם מה שמחזיק אותי זה הבן שלי שצריך אותי והוא באמת מסב לי אושר אמיתי אבל אני מרגישה שאני רק אמא שלו לא אישה, לא בת זוג... אין לי זוגיות זאת אומרת, אני נשואה אבל אי אפשר לקרוא לשותפות לדירה שלנו זוגיות כבר אין לי טענות כלפיו, זה תוצאה של משבר מתמשך מאוד ארוך הוא לא מסוגל לתת לי את מה שאני צריכה כרגע וגם אני לא בטוחה עד כמה אני פנויה לקבל טיפול זוגי עזר בחלק מהזמן גם מזה כבר התייאשנו לפעמים יש בי מחשבות שמה שהיה בינינו מת, לא יחזור אף פעם... אולי גם נגמרה האהבה מסתכלת בתמונות שלנו של לפני הלידה ולא מזהה את הזוג המאושר הזה קשה לחיות ככה בלי שום ניצוץ בעיניים בלי מגע, פרגון, אהבה, הערכה גם אם הוא מרגיש, הוא לא אומר... מרגישה שכולם מתעניינים בו ובילד ולא בי לא שואלים מה איתי, איך אני אם אכלתי, איך ישנתי, איך אני מתמודדת עם לגדל ילד לבד ולתפעל את הבית (הוא עובד עד שעות מאוד מאוחרות) בלי זמן לעצמי, להתאמן, לאכול כמו בת אדם ולרדת במשקל, לצאת לנשום אוויר (עד שהוא חוזר בערבים אני כבר מותשת ורק רוצה לישון) מרגישה שהחיים האלה גדולים עליי שהבאתי לעולם חיים והחיים שלי נגמרו
הריון ולידההריון ולידה
💬5 תגובות👍1 לייקים