סתם מחפשת לפרוק.. בזמן האחרון כחודשיים בערך התחלתי להכין לשבת אורז..שתיים מהילדים שלי לא אוכלים סלטים ודגים אז הבן והבת שלי אוכלים אורז עם קטשופ . שאר הילדים זורמים ויכולים גם לאכול אורז...בעלי אומר לי מדי פעם תלמדי אותם לאכול את האוגל של שבת אורז וקטשופ זה לא אוכל לשבת אמרתי לו זה מה שהם אוכלים מעדיפה את זה משום דבר כי אם לא זה הם לא יאכלו פשוט..השבת הזאת אני באה לשים אורז לילד רמאתי לו אני הולכת להביא את האורז בעלי אומר לו תאכל דגים סלטים תהחה חזק כמו אבא...אמרתי לו כבר הכנתי עזוב והוא ממשיך...בקיצור הבן שלי רק הןא אכל אורז וקטשופ...והיום אפחד אבל אפחד לא נגע באורז זה כל כך הפריע לי....במוצאש בעלי אמר תראי כל האורז נשאר אמרתי לו שזה באשמתו אם הוא לא היה מדבר זה לא היה קורה...הוא המשיך בשלו שאורז יש תמיד ופתאום הוא מוסיף את חכולב להעין אורז וקציצות לס. שלישית דבר שאאפעם הוא לא אמר...אמרתי לו מהיום אני לא מכינה אורז תלמד את הילדים לאכול מה שאתה אוכל..והאורז נזרק...ואמרתי לו אני כל כך טורחת וטתה כזה מזלזל...הוא אומר מה זה כבר להכין אורז את מתפארת בזה תתפארי בדברים אחרים...את לא דואגת לילדים..קיצר שפך זבל חזר התקלח ואז אמר את עדיין עצבנית על האורז?? אמרתי לו כן זה לא רק האורז זה המילים המזלזלות שלך את מקניט אותי כל פעם אני הכי דואגת לילדים שלי קיצור בכיתי.. המשכתי לתלות כביסה והוא עלה לישון. וואלה זה לא מזיז לי פעם היה מציק לי ובסוף היינו מדברים עכשיו לא מפריע לי...אני נמצאת עם הילדים כל יום כל היום מטפלת בהם דואגת להם.. אני סתם כותבת פשוט אין לי ים מי לדבר אני לא מספרת מה שקורה בבית בחוץ אז רציתי לרשום איפשהו