וואלה סתם פוסט פריקה קטנטן.מי שיצא לי לדבר איתה ובמקרה זוכרת יודעת שאני תמיד אומרת שאני מדברת לתינוקת שלי ואומרת לה את תצאי בשבוע ככה וככה ביומולדת של אבא ואומרת לה בחצי צחוק כזה עוד כמה זמן זה והכל כי מתחילת ההריון הרגשתי מוכנה ללידה ואליה ורק רציתי שהיא תצא(וגם כי לא אוהבת את פסח ושתי ימי הולדת ביום זה כיף חחחחח חוסך המון).באמת מתחילת ההריון רק חלמתי על זה ועכשיו ברוך השם שבוע 27+ ומאתמול בלילה המוח שלי לחוץ ולא מצליחה להירגע כי אני קולטת כמה זה מתקרב ושהיא באמת אמורה לצאת ממני😂,עד עכשיו זה הרגיש כמו סתם חלום ותקווה וחשבתי שאני מוכנה וקיוויתי והתפללתי שהיא תצא מוקדם יותר מהתאריך המשוער ועכשיו אני מוצאת את עצמי מקווה שהיא תצא בשבוע 40-41+ רק שתהיה בריאה ושתישאר שם כמה שהיא רק יכולה,פתאום אני זאת שמרגישה לא מוכנה לשום דבר מזה.מי שדיברתי איתה יודעת שהריון קודם נגמר בהפלה בשבוע דיי מוקדם לא יצא לי לחוות כלום ושום דבר גם לא תנועות בקושי משהו חוויתי ועם כל שבוע שעבר הרגשתי כאילו השגתי מטרה חדשה,יעד חדש והתעסקתי בעיקר בזה שאני מצליחה לעבור את זה בשלום,ונראה לי רק עכשיו אני מתחילה להבין שזה כבר לא סתם עוד יעד שאני מתפללת להגיע אליו ולעבור אותו בשלום ובידיים מלאות זה כבר משהו שהוא מוחשי ואמיתי ומשהו שבאמת הולך לקרות בעזרת השם ולא סתם יעד שבועי של הינה עוד יום עברתי והכל בסדר,פתאום נכנסת לחרדות של השמחות.באמת לא מפחיד אותי הלידה לא מפחידים אותי הכאבים,אפילו לא מפחיד אותי אם אצטרך או ארצה לעשות זירוז או משהו,אני באה בראש פתוח ב100% לגמרי בקשר לכל הדברים האלה,אבל עצם העובדה שזה באמת אמיתי וכלכך מתקרב מטריפה לי את המוח עד עכשיו חשבתי שאני קולטת את זה אבל נראה לי שרק אתמול באמת ירד לי האסימון ובאמת התחברתי להריון הזה ב10000% ולא סתם התלהבתי ושמחתי שעברתי עוד שבוע שהכל בסדר. נראה לי כל מי שעכשיו נמצאת בשבועות 38+ תקרא את הפוסט הזה ותחשוב שאני משוגעת כי אתן רק מתות ללדת כי קשה לכן כבר,אבל מה אני אעשה גם לי קשה ההריון הזה עבר מאוד לא פשוט אבל פתאום אני ממש מעדיפה לסחוב במקומכן עד איזה שבוע 40-41 חופשי😂😅.