אמא לצמודים טריים טריים, זקוקה לפרספקטיבה אחרת.. את הגדולה הנקתי במשך חצי שנה. נלחמתי על זה בטירוף! חודש של כאבים ממש וגם בהמשך לא הלך מאוד חלק.. אבל היה לי חשוב ובאמת שהייתי גאה בעצמי על הזמן שהצלחתי.. עכשיו עם הקטני אני מרגישה שאין לי כוחות נפשיים להלחם את המלחמה הזו שוב.. גם אם אצליח להתגבר על הקושי ההתחלתי, עדין יש את כאבי הגודש, את התלות ואת החוסר פניות לגדולה שיגיע בעקבות ההנקה. מרגישה רגשות אשמה נוראיים על הויתור מראש, על זה שהוא לא יקבל את מה שהיא קיבלה.. איך מתמודדים עם זה?