בחיים לא חשבתי שאגיע למצב להתיעץ ככה על הזוגיות שלי אבל אני כבר מיואשת אני ובעלי כבר הרבה מאוד שנים יחד יש לנו ילד ואני בהריון שני בתקופה האחרונה הוא מביע כלפי המון תסכולים בין עם בפן המיני ובעניני הבית היה לנו ריב שקט בתחילת ההריון כך שיצא שלא שכבנו חודש ותנהלנו נטו כ״צוות״ על דברים פרקטים של לעבור את היום יום. אנחנו בתקופה לא פשוט אישית עם המלחמה כל אחד עם מטענים וסדר יום מפוצץ פלוס פלוס מתמרנים בין הלוזים אחד של השני ושל הילד הוא כן עושה המון בבית וגם אני אבל בכל זאת אני מרגישה שהוא לא רואה אותי כל פעם שאני עושה משהו במקום לראות את הצד החיובי להעריך ולתת מילה טובה הוא מוריד עם איזה הערה שמקטינה את מה שעשיתי אני סחוטה אין לי דקה לעצמי הכל בשביל הבית אני עושה כל מה שצריך כדי לעבור את היום יום ועוד בהתחלה של הריון. אחרי המקרה הזה הערתי לי שזה לא נעים לי שהוא בוחר להסתכל תמיד על חצי הכוס הריקה על כל מה שאני עושה הוא התעצבן נעלב והלך לישון בסלון, מאז פייסתי אותו ניסיתי להעביר את זה למרות שנפגעתי גם מהאמירה וגם מהדרך שבחר להגיב. היום שוב פעם עמדתי במטבח כל הבוקר לא ישבתי תיקתקתי את כל הכלים הוא חזר הביתה וכל מה שהוא רואה זה שהפח מלא ויש משהו שעדין לא החזרתי למקום כי הדברים עוד מתייבשים. והוסיף שאני שוב אגיד שהוא מסתכל על חצי הכוס הריקה כעקיצה. נורא נעלבתי והיה פיצוץ אני מרגישה שאין לי כוחות נפשיים להתמודד על זה יותר שבא לי פשוט לוותר ושהוא וויתר. עצות וחיבוקים יתקבלו בברכה