בעלי הוא איש מקסים,עברנו הרבה דברים קשים בחיים ותמיד עמדנו זה לצד זו באש ובמים. יש לו מעלות רבות בתור בנאדם ואני באמת אוהבת אותו, הבעיה שהוא לא בנה את עצמו במרוצת השנים מבחינת קריירה ויוצא שעכשיו,כשאני כבר בחופשת לידה עם הילד, הוא עדיין עובד בעבודות מזדמנות. הוא בנאדם משכיל וחרוץ אבל עם התואר שלו אין הרבה מה לעשות בשוק של היום ואני תוהה- איך אפשר להניע מישהו לצאת מאזור הנוחות שלו ולנסות לקחת את עצמו בידיים מבחינה תעסוקתית כשהוא בעצמו לא רוצה את זה (או לפחות כך הוא טוען)? הוא אשכרה מעדיף לעבוד בעבודות כפיים מבזות מאשר ללכת ללמוד עכשיו איזה קורס ולנסות להיכנס לאיזו חברה,תמיד יש לו תירוצים כאלה ואחרים כשבסוף זה מסתכם בחוסר הביטחון שלו ״מי ייקח אותי? בגיל שלי,בלי ניסיון,אני סתם אבזבז את הזמן על לימודים״. אני תכף צריכה לחזור לעבוד,למרות שהייתי רוצה להישאר עם הילד עוד קצת בבית,אבל אין לי ברירה כי אני מבין שנינו זו שיש לה עבודה טובה. מה אתן הייתן עושות במצב כזה?