אשמח לשמוע מכאלה שהרגישו כמוני… אולי נשמע קצת טיפשי אבל.. הריון ראשון שבוע 20. אני עדיין לא יודעת את המין. אני באה מבית של בנים בעלי בא מבית של בנים, רוב האחיינים משני הצדדים הם בנים… אני מאוד רוצה בת. זה באמת לא משנה במיוחד שזה הריון ראשון כי זה לא שיש עוד ילדים ואני רוצה משהו ספציפי שאין לי. העיקר בריא ושלם. ובכל זה- אם היו נותנים לי לבחור הייתי רוצה קצת שינוי.. הייתי רוצה בת.. בתוך תוכי מרגישה שזה בת למרות שזה ממש לא אומר.. אני לא יודעת אם זה נובע בגלל שזה מה שאני רוצה. בכל פעם שאני הולכת לבדיקה אני מבקשת לא לדעת את המין, למרות שאני כן רוצה לדעת ובטוח אדע עד הלידה אבל דוחה את זה.. זה נורמלי? לא יודעת להסביר ממה זה נובע.. מישהי מכירה את התחושות האלה? אולי אני דוחה את זה בגלל ההתרגשות מהגילוי? קרה למישהי שהיא רצתה/ חשבה שזה מין מסוים ואז התאכזבה? איך בכלל אפשר להתאכזב מכזה דבר? במיוחד הריון ראשון..! מרגישב טיפשה קצת אבל אשמח לשמוע איך עברה לכן החוויה… ואולי בכלל הרגשתן כמוני ובסוף התרגשתם לא משנה מה.. אני מאמינה גם שבסוף מתרגלים לרעיון ומתחברים למין גם אם הדמיון והרצון היו שונים.. רוצה להוסיף נקודה קטנה.. אמא שלי תמיד הייתה אומרת שהיא כל כך שמחה שיש לה בית של בנים ושבנים הכי קל לגדל ואני תמיד הרגשתי פחות בגלל זה ויש בי רצון עז לבית של בנות ולעשות אחרת ממנה בגלל זה..

היי בנות אשמח לעזרתכן עוד שבוע אני מסיימת את חופשת הלידה שלי ומטלבתת אם לחזור לעבודה או לא השאלה שלי אם אני לא חוזרת מה אני יכולה לעשות ומה כדאי חל״ת ? או אבטלה לא כל-כך מבינה בזה תודה

בנות שילדו, איפה כדאי ללדת מבחינת מקצועיות של מילדות… לא בגלל נראות בית החולים

שואבות (בלעדי) ששואבות במשאבה של ארדו אליסה - ממליצות?

היי בנות🤍 מוכרת כרית הריון פרימיום של הריונית מראשון לציון הייתה בשימוש פעמיים בלבד